אז מי אתה חושב שאתה? בדגש על חושב..

)פוסט אורח מאת שלומי ימיני, פעלולן המילה הכתובה(

בזה אנחנו אלופים, בלחשוב.

מחשבות שלא בהכרח משרתות אותנו, שלא בהכרח עושות לנו טוב והם שם תמיד.

אז רגע.. מאיפה הן באות בעצם? מי אחראי להן? אני? אתה? הוא? הם?

ויקיפדיה: "חשיבה היא פעילות העוסקת במידע הנקלט מהסביבה על ידי החושים או הנשלף מהזיכרון, ובעיבודו או ארגונו מחדש במוח. כמו כן, החשיבה עוסקת גם בתהליכים שונים ליצירת מידע חדש, כמו למשל: הסקת מסקנות".

אוקיי, אז נגיד אני קולט משהו מבחוץ באחד או כמה מחושיי, המשהו הזה עובר למוח לעיבוד ו.. הופה מזל טוב! מחשבה נולדה לה. עכשיו, השאלה היא כזאת, לפי מה המוח מחליט איך לתרגם את המשהו שנקלט מבחוץ למחשבה מסוימת? או לתחושה מסוימת? או לשניהם ביחד? על פי תכנות שנקבע מראש? ע"י מי? ע"י מה שלמדנו מהסביבה? ע"י מה שלימדו אותנו הורינו?

נכתב גם שמחשבות הן תוצאה של מידע הנשלף מהזכרון. איזה מידע? איך הוא הגיע לשם? איך המידע הזה הוגדר? איך מסיקים מסקנות? למה? מה זה קיבעון מחשבתי?

יש לי עוד מלא שאלות על מחשבות. למשל: איך זה שמחשבות כל כך משפיעות על התנהגותנו? ולמה אי אפשר פשוט להיפטר מאלו שלא עושות לנו נעים? ככה פשוט לעשות פוףף.. והן יעלמו מבלי שוב. (אמן!)

טוב אז שמעתי וקראתי רבות על הנושא וכמובן חקרתי את הנושא על בשרי ועדיין חוקר והבנתי קצת, אבל ממש קצת.. וזה מרתק.. מפוצץ ת'מוח, מבלבל, מפתיע, מעצבן, מצחיק, משמח, מדכא, ממלא, מרוקן, מטלטל, מרגיע ועוד ועוד.

אז בחזרה לשאלתנו.. מי אתה חושב שאתה? תשובתי היא.. אתה חושב שאתה מי שאתה חושב שאתה אלא אם כן אתה יודע מי אתה באמת ואז אתה כבר לא חושב.. אתה פשוט אתה! אתה יודע שאתה מי שאתה מאמין שאתה ושיש בידך הכח לבחור בכל רגע מי תהיה.. וזה רק על קצה קצהו של קצה קצהו של המזלג..

אז למה לא לבחור ברגע הזה, בשנייה הזאת להיות אדם חופשי, מאושר, אוהב, שמח, קליל וכו'? למה לא באמת? אז יאללה! טוב הנה בחרתי..! נו.. אז למה אני לא נהיה כזה?! עבדתם עלי?!

טוב עכשיו צריך להסביר.. וזה ארוך..

אז לכו לחקור! כי זה מרתקקק ומתסכל באותה מידה.. ראו הוזהרתם.. !@#$#@!

ולסיום, קטע צפיה אחד מני רבים של אחד האנשים המרתקים והחריפים שיצא לי לשמוע, מומלץ!

  

צדיקות בסדום

באנה בנות יפות ונאוות

באנה נשים חכמות וענוות

חומלות ומטפחות, שומרות ונאבקות.

לאחרונה יצא לי לשוחח עם כמה מחברותיי על נשים מעוררות השראה.

עלו כמה שמות: 

נינה סימון

ג'וזפין בייקר

רוזה פארקס

ביונסה

ועוד שאיני זוכר כרגע. 

חשבתי גם לעצמי, מי הנשים שמעוררות בי השראה?

אלו השמות שעלו לי:

מרב מיכאלי

נינה סימון (שוב)

סשה גריי

ג'ניס ג'ופלין

ענת קם

אז נכון אצלי יש מרגלת אחת (שבסך הכל התריעה על זה שמפקדים בצה"ל הורגים אנשים בניגוד להחלטת בג"ץ, אך כמובן שבמקום לכלוא את האנשים שהרגו, הוחלט לכלוא  אותה).

אבל רוב הנשים שאנו מכירים הן זמרות או בדרניות או אומניות.

למה זה ככה? למה אין יותר נשים פוליטיקאיות, מנהלות, גנרליות?

יש כמה תשובות לכך. תשובה אחת היא שנשים באופיין הן פחות אמביציוזיות, פחות שואפות לשליטה ולכח.

תשובה נוספת היא שנשים הן האמהות ולכן אינן מעוניינות להתחייב לתפקיד  ציבורי ומעדיפות לגדל ילדים.

ההנחה הזו היא כמובן חלק מהבעיה עבור נשים להגיע לתפקידים כאלו,  משום שהחברה מעודדת נשים להיות אמהות ולוא  דווקא בתפקיד ציבורי על ידי תכתיבים חברתיים (דת ומשפחה), על ידי הסללה (צבא), ועל ידי החפצה (פורנו ופרסום).

אני טוען שרוב הנשים מעוררות ההשראה הן אומניות משום הן היחידות  שאנו מכירים.

איננו מכירים מחנכות, מדעניות, רופאות, מטפלות ופועלות. אנו מכירים רק את הזוהרות ואת הנוצצות.

הזוהרות והנוצצות  מודעות לזוהר שלהן, והן מעדיפות להעביר אותו בצורה הברורה ביותר - דרך האומנות שלהן.

נינה סימון, שהופיעה כאן בדוגמאות, מסבירה יפה למה היא אינה יכולה להסביר לאנשים איך להיות חופשיים, אבל היא יכולה להרגיש חופשית על הבמה ובכך להעביר את התחושה לאנשים נוספים:

        


נשים רבות  עדיין מדוכאות על ידי גברים - בחברה, בקהילה ובתוך המשפחה. רבות נפגעו מינית, ורבות אחרות נפגעו על ידי יחס מדכא.
העידן המשתנה ועליית הכח הנשי הוא מתבקש. בתוך עולם שהולך ונעשה יותר טכני, יותר מנוכר, יותר הישגי, יותר אלים, אנו זקוקים לתכונות נשיות כמו חמלה, הכלה, יצירה. אנו זקוקים לעוד נשים מעוררות השראה שיניעו אותנו לכיוון הזה. לא רק נשים, גם גברים, שמחוברים לתכונות האלה.

בעוד חודש, ב-14.2.13, מתקיים יום בינלאומי שבו יתרחשו מספר רב של אירועים בכל העולם להעלאת המודעות לניצולן של נשים, ולמען שחרור נשים מהעבדות הפיזית והמנטלית שבה הן נמצאות. זו הזדמנות עבורנו - לצאת, לרקוד, להטיח מעלינו את הדיכוי ולהזכר בנשים שמסביבנו, האחיות והאמהות, הסבתות והננכדות. להזכר שוב שכולנו בעצם משפחה אחת גדולה.

                

בלוג זה נכתב בהשראתה ולזכרה של חברה יקרה שהלכה אתמול לעולמה. אשה מעוררת השראה אשר התמודדה עם קשיים פיזיים גדולים אך במקום להתעסק בעצמה החליטה להפנות את מלוא האנרגיה שלה למען שיפור פני החברה.
ענבר דקל שליו, את מעוררת בי השראה.