‏הצגת רשומות עם תוויות שינוי מוניטרי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שינוי מוניטרי. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 6 בספטמבר 2013

שנה של חברותא



שלושה חודשים כחלק מקהילה על אופניים לימדו אותי המון.
קורס לימודים מזורז, ששום אוניברסיטה או אשראם לא היו יכולים ללמד אותי.
שיעורים בסבלנות ובפתיחות, בחולשה ובהתמכרות, בקפדנות ובביקורתיות, בקירבה וברגישות.
אני מאחל לשנה הבאה עלינו לטובה שתלמד אותי ואת חברי עוד ועוד שותפות אמיתית מהי.

כמה כמה אני לחיי קהילה.
לא רק אני. רוח הקהילה זורמת בעורקי האנשים.
ילדים שגדלו בשכונה, שיחקו בה והכירו בה את רוב האנשים,
מסוגלים כעת לתקשר רק באמצעות מכשיר אלקטרוני עם אנשים שאינם רואים
ולצרוך שירותים ומוצרים שאין להם מושג מיי ייצר, וגם לא אכפת להם באמת , אלא רק מיוקר המוצר או השירות,
או כמו שמכנים את זה בשפת המחאה - יוקר המחיה.

יש קשר ישיר בין יוקר המחיה לבין התפרקות הקהילה.
הצורך בקהילה הוא צורך בסיסי, צורך שנלקח מאיתנו על ידי כלכלת הכסף.
כלכלת הכסף המודרנית היא הבסיס לפירוקה של הקהילה בעידן הזה.
כלכלת הכסף בנויה על אנונימיות, פרטיות, ותחרותיות. היא לא יכולה לשרוד בעולם של קהילות.



כלכלת מתנות של הטבע - נתינה ואמון

כלכלת המתנות

קהילה לעומת זאת בנויה על כלכלת מתנות.
הכלכלן המורד, לשעבר איש המערכת בעצמו, ברנרד ליטאר, מגדיר קהילה בצורה מעניינת:
"קבוצה של אנשים אשר מכבדים את המתנות זה של זה, ושיכולים לסמוך שהמתנות שלהם יקבלו גמול ביום כלשהו בצורה כלשהי".

כך אני חי היום, הן בתוך הקהילה שלי והן מול קהילות אחרות.
במקרים מסוימים שאנו זקוקים לכסף, או שאנו זקוקים לאוכל, אנו דואגים לוודא מתי ואיך אנו נקבל את גמולנו,
אבל רוב הזמן אנו באים לתת מתוך אמון בכך שאנו נקבל בחזרה.
לרוב הקבלה הזו לא מאחרת לבוא.
כך היה השבוע כאשר הגענו לעזור למשפחה לבנות לול ביתי (איני תומך בשעבוד ואכילה של בעלי חיים, אך אני מעוניין לשחרר את העולם מהלולים התעשייתיים והבלתי אנושיים, ולכן שמחתי לעזור גם בפרויקט זה).
בקשתנו היתה מקום להחנות את האופנים והעגלות לחג.
כמובן שקיבלנו הרבה מעבר לזה - קיבלנו ארוחות מפנקות, ולמדנו על יציבה נכונה, שמענו שירה ומוזיקה, ולמדנו להכיר משפחה מקסימה.

כל זה לא היה קורה אילו רק שילמנו למישהו עבור חניה. אילו נתנו לזר לשמור על הציוד שלנו עבור כסף.
וזה מה שאנחנו עושים רוב הזמן. כאשר אנו שואבים אבק בבית, אנו למעשה משתפים פעולה עם אינספור מהנדסי חשמל, כורי מתכות, עובדי חברות דלק, עובדי מפעל סינים שמרכיבים את המוצר, הם כולם עוזרים לנו לנקות את הרצפה.
והם כולם זרים לנו.
במקום קהילה ישנם מיליוני זרים בעולם אשר עוזרים לנו לחיות.
הקשר שלנו הוא בזה שאנו צורכים את מה שיש להם להציע, והם צורכים את מה שלנו יש.
הצריכה הזו אינה קשר שמחבר בינינו, זה קשר שמפריד בינינו.

כלכלת המתנות מבוססת על שיתוף.
בכלכלת המתנות ככל שאתה נותן יותר, כך אתה עשיר יותר.
הבסיס ליחסים בקהילה זה נתינה וקבלה.

כלכלת המתנות חשובה לא פחות גם בקשר שבין קהילות.
החוקרת הלנה נורברג הודג', שחקרה את הקהילות החקלאיות בלדאק שבטיבט,
מספרת שכאשר החקלאות באזור היתה מבוססת על מתנות, החקלאים היו מגיעים לעזור זה לזה,
וכך כל אחד יכל לקטוף את יבולו בזמן ועם פחות חשש להפסד.
ככל שכלכלת הכסף השתלטה על האזור, היה צורך בעובדים בשכר, והתלות בכסף הלכה וגברה,
עד שכלכלת המתנות נעלמה כמעט כליל מהאזור.

כעת יש מקום להחזיר את המנהג של עזרה בין קהילות,
על מנת להתמודד עם המשברים שכלכלת הכסף עוברת ותמשיך לעבור, עד אשר נשנה אותה מהשורש.

הקהילה - איום על הממסד

לא רק בהיבט הכלכלי הקהילה מערערת את יסודות המערכת הקיימת.
גם בהיבט הרוחני ישנם מאבקים על הגדרת הקהילה ועל אופיה.

קהילת גרעין הראל שבנגב,קיימת מזה כמה שנים, וחבריה מתגוררים בבאר-שבע.
 הם חיים יחדיו, משתפים כסף ומשאבים, וחולקים דרך רוחנית מסוימת.
 בבאר-שבע הם קראו לעצמם מרכז האור. לפני חודש כאשר הם הפכו להתיישבות חדשה בהר אלדד, הם בחרו לעצמם שם יותר מקובל וציוני - גרעין הראל.

גרעין הראל מהווים פריצת דרך בכל הקשור לשבירת הכללים המוכרים למען יצירת מציאות חדשה.
הם ריכזו את ההון העצמי שלהם ואף נעזרו בכספי משפחותיהם, כדי לממן את הפרויקט בעצמם.
הם ויתרו על לחכות לאישור של הממסד כדי להקים את חזונם, ופשוט עשו מעשה.
המעשה שלהם חזק יותר מהפגנה של מאות אלפים בכיכר, או חרם צרכנים כלשהו.


התיישבות גרעין הראל בהר אלדד שבנגב

המעשה של גרעין הראל מערער את היסודות של החברה שבה אנו חיים, וכרגיל כאשר היסודות מתערערים,
המערכת מגוננת על עצמה על ידי יצירת תווית מאיימת - כת.
המרכז לנפגעי כתות פרסם כתבות רבות על ניצול מיני, וגם ערוץ 2 סיקר את נושא ההתיישבות והגורו.

מהי כת?
המרכז לנפגעי כתות מביא הגדרה של ארגון קנדי לחקר כתות: "כת היא קבוצה מניפולטיבית, המנצלת את חבריה ועלולה לגרום להם לנזקים פסיכולוגיים, כלכליים ואף לפגיעה פיזית. הקבוצה מכתיבה באופן טוטאלי את אופי ההתנהגות, החשיבה והרגשות של החברים בה. טכניקות שונות של מניפולציות משמשות בה, כדי להפוך מגויס חדש לחבר כת לויאלי, צייתן וכנוע. קבוצות כיתתיות טוענות לקיומו של סטאטוס מיוחד למסגרת התנועתית  שלהן או למנהיגן. המעמד המיוחד הזה מעמיד אותן בסתירה לנורמות ולתפיסות החברתיות המקובלות וכן בניגוד לתא המשפחתי ולערכיו. כתות נוהגות להסתיר את אופיין ומטרותיהן האמיתיות מחברים עתידיים, באמצעות פעילות מטעה ומוליכת שולל שנועדה לפתות מגויסים חדשים".


אם נסתכל על מדינת הלאום, או על התרבות התאגידית, אפשר לומר שהם כת מסוכנת ביותר.
הם עושים מניפולציה שיוצרת נזקים פסיכולגיים וכלכליים, ואף גורמת לאנשים להיות מוכנים להקריב את חייהם במידה והממשל מחליט כך. כך גם הדת  - היהדות, האיסלאם, והנצרות, מנסות להגן על עצמם, על ידי תיוג של זרמים רוחניים חדשים ככתות מסוכנות.

איני רואה את גרעין הראל או מרכז האור ככת. אני מכיר כמה מהחברות בה, ומעריך אותן מאוד, וסומך עליהן שהן פועלות על פי רצונן האישי ומתוך אמונה בדרך ולא במנהיג כזה או אחר.
אין זה אומר שכתות מסוכנות אינן קיימות, אך הן לא בהכרח מה שהתרבות השלטת מנסה לספר לנו שהן.

כאשר  יוצרים קהילה חדשה בהכרח גם יוצרים מסגרת רוחנית חדשה. מסגרת רוחנית לא רק מתעסקת בטקסי פולחן ותפילה אלא גם ובעיקר באופן היחסים בין אדם לחברו בתוך הקהילה ומחוצה לה. בכל קהילה שהיא, ישנם לרוב אנשים שמובילים, מנהיגים.נדירים המקרים של קבוצה שאין בה שום הנהגה של אדם או קבוצה מסוימת. וכאן אני מרגיש שיש עוד שיעור גדול ללמוד - מה זו הנהגה שאינה מכתיבה את רצון המנהיג, אלא מעצימה את הקבוצה כולה וכל אחד מחבריה. הנהגה ממקום של שירות ונתינה, לא של סמכותיות והאדרה עצמית.

החייאת החברותא

הקהילה שאני מחפש, היא קהילת חברותא.
קהילה שאינה מבוססת רק על דרך רוחנית משותפת או בסיס כלכלי משותף כמו קואופרטיב, אלא על חברות של ממש.
מחקירתי את הנושא גיליתי שחברותא שכזו זקוקה לכמה דברים בעידן של ימינו:

  • דרך רוחנית משותפת - הדתיים קוראים לזה אמונה, החילוניים קוראים לזה אידאולוגיה או ערכים. בכל מקרה, צריך להיות בסיס משותף כלשהו, שאינו חומרי, אלא רעיוני, שסביבו יכולה הקהילה לבנות את עצמה. היהדות עושה זאת סביב התורה, הקיבוצים עשו זאת סביב המניפסט הקומוניסטי. כעת, בעולם של ריבוי תרבויות ודתות, יש מקום לאינספור דרכים רוחניות שיכולות להוות בסיס לקהילה.
  • שותפות ואחריות כלכלית -
    • מטבע משותף - היום אנו חיים תחת מערכת בנקאית מנוכרת ופוגענית. כדי להשתחרר מהמערכת הזו, אפשר ליצור מטבע משותף, מטבע שיהווה הסכם חברתי חדש בינינו, הסכם שאינו מושתת על רווח אישי קצר טווח, אלא על הצרכים האמיתיים שלנו כיצורים חיים תבוניים ורגישים. יצירת מטבע קהילתי דורשת מאמץ והשקעה, אך יצירה של מטבעות כאלו הוא בסיס לשיקום הכלכלה שלנו, והיא שלב מעבר הכרחי בדרך לכלכלת המתנות שהזכרתי קודם.
    • יצירת ערך - כל קהילה כמו כל עסק, וכל אדם, יכול ורוצה לייצר ערך עבור שאר העולם. יש מי שמסוגל לייצר ערך רב עבור הרבה אנשים, ויש מי שמסוגל לייצר ערך רב עבור אדם אחד. מטפלת בקשיש מייצרת ערך רב עבור אותו קשיש, לא פחות מממציא האופניים שייצר ערך רב עבור האנושות כולה. התנועה הקיבוצית קמה על פי עקרון זה (וכמובן שסטתה ממנו בדרך ועל כן התפרקה ברובה) - "מכל אחד לפי יכולתו ולכל אחד לפי צרכיו". יצירת הערך היא עבור כולנו, כל אחד בדרכו שלו.
    • מודעות ואחריות למעגל הייצור והצריכה - היום אנו צורכים מזון ומוצרים שאין לנו מושג היכן, איך ועל ידי מי יוצרו. אנו גם משליכים את השאריות שלנו למקום רחוק מהעין ובכך מנתקים את עצמנו מהסביבה שלנו. האחריות הכלכלית הקהילתית חייבת להיות מודעת יותר לתהליך גידול המזון, הכנתו, ייצור המוצרים, ומחזור השאריות. כי אין כזה דבר באמת זבל, זה הכל חלק ממעגל, שאנחנו באופן אשלייתי חתכנו והפכנו לקו עם התחלה וסוף. אבל הכל בסוף חוזר אלינו, והגיע הזמן שנפקח עיניים ונראה את התאילנדי שמטפח את שדותינו, ונריח את הביוב שזורם בנחלינו.

  • עבודה משותפת פנימה
    • כלים ליצירת אמון פתיחות ושקיפות - מעגלי שיתוף והקשבה, מרחב מאפשר לכנות ולביטוי עצמי, הם כלים שהותרנו בתוך הקליניקות הטיפוליות, וכעת הגיע הזמן להחזירן למרחב הציבורי ולא רק האישי. אם לא נדע לשתף אחד את השני במה שכואב לנו, במה שמרגש אותנו, במה שקשה לנו, לא נוכל ליצור חברותא אמיתית. ישנם היום אינספור כלים טיפוליים ליצירת תקשורת פתוחה, לביטוי באמצעים לא ורבליים, לפורקן פיזי של רגשות שנשארו כלואים בנו ודוכאו במשך רוב חיינו. עלינו למצוא דרכים לתמוך זה בזה ולשחרר את עצמנו מאותם דיכויים מופנמים.
    • כלים לפתרון סכסוכים - פתרון סכסוכים ויצירת שלום בין בני הקהילה הכרחיים בימינו כאשר אנו כל-כך מושפעים מתרבות שלטת אלימה ובלתי מתפשרת. גם כאן ישנו ידע רב שנצבר, בהקשר של תקשורת לא-אלימה, של גישור, ושל תמיכה של הקהילה בכל אחד מהצדדים עד לפיוס או למציאת הפתרון המתקבל על הדעת ועל הלב עבור כל הצדדים.

  • עבודה משותפת החוצה
    • מעורבות חברתית - בימים אלו של כפר גלובלי אחד, כאשר הקשר בין דליפה רדיואקטיבית בצד אחד של האוקיינוס, משפיעה על שוכני החוף בצידו השני של האוקיינוס, ברור כי גם קהילה אינה יכולה להיות מבודדת. אפשר לבנות חומות ולשים מצלמות אבטחה, אבל חומות לא באמת מגנות עלינו מפני סופות, בצורות או פצצות. הכרות עם השכנים כן יכולה לעזור לנו במקרים כאלו.  לכן כדאי לקהילה להיות מעורבת בסביבה שלה ובקהילות הקרובות לה - פיזית או רעיונית.  מעורבות בחייו של האחר אינה בהכרח אומרת התערבות באורחות חייו, אלא יותר הכרות, עזרה הדדית ויצירת שיתופי פעולה במטרה לחזק ולשפר את מצבם של כל התושבים בכל הקהילות בסביבה מסוימת. 
    •  פתיחות למצטרפים חדשים ולמגוון - מצטרפים חדשים מבחוץ מביאים נקודת מבט רעננה, אנרגיה חדשה והון אנושי. הם גם מביאים קשיי הסתגלות, והתנגדויות פעמים רבות. אך קהילה כמו מאגר מים, כאשר היא עומדת עלולה להתחיל ולהרקיב. עליה להזרים מים חדשים כל הזמן כדי לשמר את החיות שלה. לעיתים זה אומר שהקהילה תגדל, לעיתים זה אומר שהמים פשוט יתחלפו.  המגוון בהקשר הזה מאפשר יציבות ויכולת השרדות. בסביבה טבעית, ככל שהמגוון הביולוגי רחב יותר, כך הסביבה חסינה יותר למפגעים אקולוגיים כמו שריפה או מגיפה. בקהילה שבה החברים מגוונים ושונים, כך היא חסינה למריבה או משבר אמונה.


אם קהילה מצליחה ליצור את ארבעת האלמנטים האלה אנו צעד וחצי בדרך למהפכה בכל תחומי החיים.
כמובן שרובנו לא קרובים ליצירת התנאים הללו. אנחנו עדיין תקועים באמונות והרגלים שמשאירים אותנו נפרדים.
אנחנו אולי חברים בקהילה וירטואלית כלשהי, או שותפים לבילויים עם קבוצת חברים מסוימת, או שותפים עסקיים עם בעלי עניין כלכלי משותף, אך איננו קרובים לרמת הערבות ההדדית הדרושים ליצירת חברותא של אמת.





החברותא שאנו מחפשים היא כזו שלא רק מאפשרת לנו חיים נוחים,
אלא גם תומכת בנו, סומכת עלינו, מעריכה אותנו על עצם היותנו ולא רק על העבודה שלנו.
זו בעצם המשפחה החדשה שלנו.

היום המשפחה שלנו מצומצמת וגם מופרדת על ידי כסף.
אחים מנהלים קרבות משפטיים על ירושה, משווים ומודדים הצלחה על פי גודל בית ומספר ילדים.
הורים משתמשים בהון הכספי שלהם כדי לשלוט ברצונות ילדיהם, עם הבטחות לעזרה בלימודים,
וניתוק במקרה שהילדים בוחרים במסלול חיים שאינו מקובל או שונה.
כעת אנו מעוניינים במשפחה אוהבת, משתפת, תומכת, בכל אחד מחבריה. ללא קשר למספר שרשום בחשבונו.

בשיחותי עם חברים ועם אנשים שאני פוגש בדרך, רבים  מביעים קנאה על אורח החיים הנוכחי שבחרתי לי.
רבים מכנים את עצמם עבדים של השיטה. ומקבלים את העובדה הזו בהכנעה.
הם מודעים לכך שהם חיים על פי זמן של מישהו אחר, בתמורה לאשליה של בטחון וחופש.
הם רוצים שינוי אך אינם יודעים מהיכן להתחיל, או שאינם אמיצים לעשות את השינוי ולוותר על הנוחות שבעבדות.

החברותא אמורה להחזיר לנו את החופש והבטחון האמיתיים.
בטחון אמיתי לא מגיע מקרן פנסיה, שם המספרים שמבטאים את עושרך יכולים להמחק במחי כפתור,
אלא מידיעה שצעירי הקהילה יעזרו לך בערוב ימיך,  ושהעצים ששתלת יעניקו לך וליקיריך מזון צל וחמצן.
חופש אמיתי לא מגיע מבידוד מהחברה ומרצונותיו של האחר, אלא מבחירה לחיות חיים אותנטיים שמכבדים את השונות ואת הייחודיות של האחר.

אלה מתאפשרים בתוך חברותא, לא בוילה (למרות שאפשר להקים אחלה חברותא בתוך וילה).
אלה מאפשרים לנו עושר חברתי ורוחני אמיתי, כזה שאי אפשר למדוד בכסף.

אם נרצה...
שנה טובה




יום שבת, 17 באוגוסט 2013

אהבה, כסף, ושינוי העולם


ליד כמה מציורי הגרפיטי של מהפכה של אהבה בתל-אביב, מופיע הכיתוב: "עם אהבה אי אפשר ללכת למכולת".

אחד המחסומים שלנו לעבור לחיים שמבוססים על אהבה, הוא שאנחנו חיים בחברה מבוססת כסף.
אם יש לך, אתה יכול להשיג הכל. אם אין לך אתה צריך להתחרות באחרים כדי להשיג לך.

אנחנו נוטים לראות כסף כמשהו ממשי - זה קיים, צריך אותו כדי לשלם חשבונות ואוכל.
אבל כסף הוא אחד הדברים הכי רוחניים שיש.
למעשה אם חושבים על כך, הכסף קיים רק בדמיון המשותף שלנו, כל השאר - השטרות, הצ'קים, הנתונים הדיגיטליים במחשבים ובכרטיסים -  הם ייצוגים של הדמיון הזה.
כתבתי כבר בעבר, כאן וכאן, על השלב הבא של המהפכה, שבו ניצור כסף בעצמנו עבורנו.
ובכן השלב הזה הגיע!!!

בינתיים הנה מה שיש לתקשורת המתעוררת לספר לנו על הכסף שלנו:

                


לפני שאעבור לספר על השלב הבא במהפכה המוניטרית, אני רוצה לספר קצת על חוויותי עם הכסף בקהילה על אופניים ובקהילות שאנחנו מבקרים בהן.

כסף בתוך הקהילה

בקהילה שלנו, באופן עקרוני, שאינו מוגדר ואינו כתוב, אנחנו משתדלים להתנהל כמה שפחות עם כסף.
ההעדפה שלנו היא להגיע למקום שזקוק לנו, ולעבוד שם עבור מחייתנו.
לעתים אין לנו מה להציע, ולעתים המקומות שאנחנו מגיעים אליהם לא יודעים מה הם זקוקים, או שפחות נוח להם שנשאר לעבוד, ומעדיפים שנשאר על תקן אורחים, ואז אנחנו צריכים לממן את האוכל בעצמנו.

אנחנו משתדלים להפחית את השימוש שלנו בכסף, מתוך שאיפה ליצור קיימות שאינה מבוססת על התבניות המוכרות: עבודה - שכר, צריכה - תשלום, אלא מתוך רצון למצוא דרך הרמונית יותר שבה אנו נותנים לפי יכולתינו ולפי צרכי המקום, ובאותה מידה מקבלים.
זה לא חייב להיות שווה, זה לא חייב להיות מדוד.
זה יותר קשור להרגשה הפנימית של כמה אני נותן וכמה אני מקבל.
ברגע שנוצר חוסר איזון בין הנתינה לקבלה אז יש לקיחה של אחד הצדדים, ואני לא רוצה להיות הלוקח, וגם לא זה שלוקחים ממנו.
אני רוצה לתת כמה שיותר, אבל לא יותר ממה שאני מסוגל.

מכיוון שאנו עדיין זקוקים לכסף כדי להשיג לנו אוכל לפי צרכינו, אנו עדיין עובדים עבורו.
אנו יוצאים מדי כמה זמן לעשות עבודות בעיר,
מעבירים סדנאות של יום או סוף-שבוע, עובדים באינטרנט מהדרך.
ישנן דרכים רבות להרוויח את כספך תוך כדי תנועה.
אבל כאמור, אנחנו עושים זאת מעט מאוד, ובלי לחסוך לפנסיה.
אנו עושים זאת  מתוך הצרכים הקיומיים שלנו, מה שמשאיר את רוב זמננו בידינו. זמן שמאפשר לנו ליצור, לעזור, לטייל.

בתוך הקבוצה אני לא רואה התחשבנות על הכסף,
בגדול ההוצאות שלנו הן מאוד נמוכות , כמה מאות שקלים בחודש לבן-אדם, כך שההכנסה המשותפת שלנו אינה צריכה להיות גבוהה, והיא אכן אינה כזו... :)
אם כי לעיתים ישנו חוסר איזון בין נתינה לקבלה.
החוסר האיזון, ברגע שמורגש על ידי אחד מחברי הקבוצה יכול להשאר בתוכו, ובשלב כלשהו להתפרץ החוצה, או שיכול להיות מתוקשר כלפי שאר חברי הקבוצה, בנסיון משותף לראות כיצד ניתן לאזן את חוסר האיזון.
אנו עובדים על זה, ועד כה אני מאוד מרוצה מאיך שהעניינים מתנהלים, מקווה שזה ימשיך להיות נושא שנהיה מוכנים לחקור אותו יחדיו.

כסף מול קהילות אחרות

השבוע נתקלנו במקרה שעשה לי קצת לא נעים. רצינו ללכת לבקר קהילה חברה, קהילה שעוסקת בפעילות שלום, באקולוגיה ובעוד המון דברים נפלאים. אנו מכירים את חברי הקהילה, וחלקם חברים שלנו.
ועדיין כאשר ניסינו לתאם הגעה אל הקהילה, היה מחסום כלשהו בינינו.
אנחנו רצינו לבוא אל הקהילה ולהעניק מזמננו ומכישורינו כדי לעבוד בה ולפתח אותה.
אך מה שהתברר לי בשיחת טלפון עם אחד החברים,  זה שהקהילה אינה זקוקה לעבודה כזו עכשיו,
והבקשה שלהם היא לתרומה כספית, בסכום מומלץ, שעבורנו היה נראה מאוד גבוה.
עכשיו נשאלת השאלה מה עושים? האם מוותרים על הביקור?
האם מגיעים ולא משלמים? האם משלמים סכום נמוך יותר?
בסופו של דבר הגענו ללילה אחד, קיימנו שיחה עם חברי הקהילה ואורחים נוספים שהגיעו לבקר.
היה ערב מקסים ומאוד מלמד, ונשארנו לאכול ולישון. כולי הודיה על הערב הזה, ועל כך שלא ויתרנו על הביקור.
את עניין התרומה הכספית השארתי כמשהו פתוח ואפשרתי לכל אחד מחברי הקהילה שלנו להחליט עבור עצמו.
לי באופן אישי לא היה כסף עלי. איני יודע אם מישהו תרם כסף, הניחוש שלי הוא שלא....

במקום התרומה הכספית, כן ניסינו בבוקר לתרום קצת למקום, ולטפל בכמה דברים שדרשו טיפול והוסיפו למקום.
בבוקר למחרת יצאנו משם, משום שהקהילה המארחת היתה צריכה לדבר על עניין הכסף בעצמה. ההרגשה שלי היתה שהמקום הזה של הכסף מאוד טעון אצל חברי הקהילה, וזה גם הוזכר בקצרה בשיחה שהיתה לנו איתם בערב.

הרגשתי חוסר איזון בין השאיפות הגבוהות מבחינת המגורים והתנאים, למול היכולת של חברי הקהילה לקיים תנאים כאלה.
אני לא באמת יודע, אך התחושה שהגענו איתה היא תחושה של חוסר,
וכך גם הרגשתי כאילו אנחנו לוקחים משהו בזה שאנחנו נשארים לאכול ולישון.
וזו לא התחושה שאני רוצה להגיע איתה לשום מקום.
אני מקווה שעניין הכסף ייפתר, כי כפי שאפרט בהמשך, החוסר בכסף הוא חוסר מלאכותי,
הוא נעשה בצורה מכוונת כדי לגרום פירוד ולאפשר שליטה. על כך אפרט בהמשך...

בשני מקרים נוספים הגענו לקהילות שקיבלו אותנו אחרת לגמרי.

מקום אחד זו דירת חברים ברחוב אושא שבנחלאות,
של חברים שהיו איתנו בשיירה וקיבלו אותנו בזרועות פתוחות.
לא דרשו כלום, רק שמחו שהגענו,
לא שאלו עד מתי נשאר, ולא מה יש לנו לתרום.
אנחנו מצידנו השתדלנו לעזור בנקיונות, עשינו יום אחד קניות בשוק עבור הבית,
ובגדול השתדלנו להיות אורחים טובים.


סיור בעיר העתיקה, חולצות בעד צה"ל ובעד שחרור פלסטין.
של מי העיר הזו? לא אכפת לנו, העיקר שתקנה חולצה :)

מקום נוסף שהגענו אליו הוא ביתו של השייח אבראהים.
אבראהים הוא בדווי בן כשבעים שחי בהר הזיתים.
הוא פעיל שלום כל חייו, פגש את הדאלי לאמה והיה 54 פעמים בחו"ל, וכל זה בלי דרכון.
כמו בדווי טוב יש לו בעיות עם אישורי בנייה,  וגם לו העיריה עושה צרות ומאיימת לפרק לו את הבית אם לא ישלם דמי חסות. אבראהים נמצא בחובות כבדים וזה עושה לו קצת כובד על הלב.
אבל הוא עדיין שומר על החיוך המקסים שלו כי יש לו אמונה גדולה באלוהים.

אבראהים מחזיק בהר הזיתים בית אירוח בתרומה,
שבו הוא אינו מבקש דבר, רק תבוא, תשב, תאכל, שמור על קשר וספר לחבריך.
האיש הוא מפעל שלום ואחדות מהלך, מקדיש את חייב לקרב בין אנשים, בין דתות, בין לאומים, בין גברים ונשים.
למרות היותו מוסלמי מאמין, הוא לא מעיר לא/נשים על לבושם/ן,
ובעיקר הוא אוהב לספר סיפורים, ועדיף שיהיו מצחיקים.

הגענו אליו לביקור של אחר הצהרים, אכלנו, שתינו, צחקנו והלכנו,
בעזרת הסעה שסידר לנו אבראהים חזרה אל העיר.
ההסעה כן ביקשה מאיתנו כסף, והחלטנו שלמרות שאנחנו מאוד נהנים לקבל מתנות בחינם,
יהיה זה ראוי לשלם להם על הטרמפ.

הנושא של הכסף, והגישה של - לבקש או לא לבקש, להשתמש בו או להמנע ממנו, הם נושאים חשובים ומעניינים.
גם בימי מהפכה של אהבה, כאשר שכרנו מקום גדול שלא נוצל עד תום היה לי ויכוח עם חבריי לקבוצה,
האם קודם לתת ולאפשר לארגונים נוספים לקיים שם פעילויות, ולהאמין שהתרומה החומרית תגיע בהמשך,
או שעלינו לדאוג לאינטרסים שלנו כי אחרת ינצלו אותנו, או במילים רוחניות - יווצר חוסר איזון אנרגטי?

האמונה שלי היא שמנתינה מגיעה גם קבלה.
כמובן שגם לי יש את הגבולות שלי, אך אני כל הזמן מנסה למתוח אותם עוד עבור עצמי ועבור אחרים,
כדי שנוכל לעבור את מחסום הכסף, הרכוש, והבעלות ולהגיע למקום אמיתי של שיתוף.


הכסף בשבילנו, מתי הוא פנה נגדנו?

למי שבכלל לא מכיר את הנושא של השינוי המוניטרי שקורה בעולם,
אני מאוד ממליץ לקרוא את הבלוג הכלכלה האמיתית,
או לצפות בסרטונים של התנועה לשינוי מוניטרי.

אבל למי שקצת לחוץ בזמן (יש עבודה וכסף לעשות....),
רק אספר שהכסף הוא המצאה של בני האדם, ולכן כל חוסר שיש ממנו הוא חוסר מלאכותי.
חוסר שנועד להשאיר אותנו בתודעת עבדים, שנועד להשאיר אותנו בתחרות מתמדת,
כדי שיהיה אפשר לשלוט עלינו בצורה יותר קלה, מה שנקרא - הפרד ומשול.
כסף הוא אחד הדברים שהכי קל להפריד באמצעותו אנשים:
משפחות מתפרקות בגלל סכוסכי ירושה, חתונות נכפות כדי להביא רווחה, חומות נבנות בין שכונות עניות לשכונות יוקרה.

הכסף כיום נשלט על ידי מערכת בנקאית שמקבלת את התוקף שלה באמצעות חוקים שנחקקו לטובתה על ידי המריונטות של בעלי הבנקים - מערכות השלטון, התקשורת, והתעשיה כולה.
כדי לשחרר את הכסף, אנחנו לא צריכים להפיל את הבנקים, אנחנו יכולים פשוט ליצור מערכת אלטרנטיבית שתספק את הצרכים שלנו ותייתר את הבנקים אשר הורסים אותנו ואת כל הביוספירה.

אחת המערכות האלו, שאני תומך בה כבר כמה חודשים, היא מערכת אושר.
המערכת עברה השבוע שדרוג וכעת ניתן להצטרף אליה דרך הפייסבוק, ולהוריד אותה למכשיר הנייד.
מי שמעוניין להשתמש במערכת צריך לשלוח בקשה להצטרף לקבוצה. אנחנו נאשר אתכם, אל דאגה :)

מה שזה אומר זה שאנחנו יכולים ליצור לעצמנו מערכת כלכלית, שוק קח-תן, שאינו נסמך על הבנקים:

  • שלא חסר בו כסף
  •  שמעודד פעילות קהילתית וחברתית
  • שמבוסס על אמון ואיזון ולא רק על תחרות ורצון לגדול עוד ועוד.

למה הוא יהיה אחרת מהבנקים? כי אנחנו יוצרים אותו, בדמותנו ועל פי ערכינו.

מה תהיה תגובת המערכת - היא תנסה לסגור את זה.
האם יהיו קשיים בדרך? בטוח, ורב הנסתר על הגלוי.

אך ללא ספק מדובר בעוד צעד משמעותי בדרך לכלכלת מתנות, שהיא הכלכלה האמיתית,
הכלכלה של הטבע, שלא מבוסס על אינטרסים ושליטה, אלא על נתינה, הרמוניה, יופי ופשטות.

זה הכל לגבי הכסף
והכסף הוא שלנו ובשבילנו
אם נרצה...

                


יום ראשון, 12 במאי 2013

שינוי בתנועה

לפני שני פוסטים רשמתי קצת על התוכנית לצאת למסע עם קהילה ניידת על אופניים.
הסופ"ש הזה חזרתי לקהילת אדמאמא, המקום שממנו נצא למסענו כדי להתחיל לעבוד על הציוד והגיבוש הרעיוני של היציאה למסע.

מסיבת תה על אופניים - פרויקט הפיילוט של הקהילה הניידת


אז מה הרעיון?

המסע הזה הוא ניסוי ליצירת חלופות לדרך החיים המקובלת, ואני מקווה לבחון דרכו כמה נושאים:

שחרור האדמה

אנחנו חיים על אדמה שהיא "קדושה". כל-כך קדושה שאנחנו מוכנים לשפוך הרבה דם כדי לשמור עליה "שלנו". ארץ-ישראל ידעה מלחמות רבות מספור. כובשים רבים עברו פה. הרבה מנגנונים בירוקרטיים נוצרו כדי לנהל  את ההתיישבות על האדמה - הנציב הרומאי, המנדט הבריטי, מנהל מקרקעי ישראל (בסיוע נשק של האימפריה הצפון אמריקאית) ורבים נוספים.

בעינינו, החברים למסע, האדמה היא לא שלנו, לא של היהודים ולא של הערבים. האדמה היא אפילו לא של בני האדם. האדמה היתה פה לפנינו ותהיה פה אחרינו. מן האדמה באנו ואל האדמה נשוב.
אם כבר משהו של מישהו, אז אנחנו של האדמה.

כיצד אפשר לחיות כשהאדמה היא לא שלנו? איך אפשר להמנע מכל הבירוקרטיה והמלחמות שנילוות לנסיון לרכוש אדמה ולבנות בית?

הקהילה הניידת אמורה להיות נסיון ליצור דרך חיים אלטרנטיבית, כמו השבטים הנודדים, רק בקטן. כמו הבל שהיה רועה צאן, נווד, ונרצח על ידי אחיו קין, עובד האדמה.

כאנושות אנחנו עסוקים בלריב על האדמה, בזמן שאנחנו הורסים אותה ומנצלים אותה, שואבים את משאביה, חוצבים את מחצביה, ללא התחשבות באחינו בעלי החיים וללא מחשבה על עתידנו ועל עתיד ילדינו.
כעת אנו באים לשקם את האדמה, בכל מקום שבו נעבור וכל הקהילות שאליהן נגיע,  נבוא וננסה לרפא, לנקות, להצמיח. להחזיר לאמא אדמה את כל הטוב והשפע שהיא העניקה לנו.

        


שחרור מהשעבוד לכסף

הסיבה הנוספת שעבורה אנשים נאבקים זה בזה כיום, עובדים כל חייהם בלי חדווה, ואומרים לעצמם - "איני יכול", היא הכסף. 
לרבים מאיתנו חסר כסף. אנו טובעים תחת נטל המסים והחשבונות, עליית המחירים.
להפסיד יום עבודה, או עסקה, לעתים גורם לנו ללחץ עצום ולתחושת חוסר בטחון תמידית.
גם שכירים וגם עצמאים מוצאים עצמם בשלב זה או אחר בתוך סבך ההלוואות והבירוקרטיה בנסיון ליצור לעצמם אורח חיים שהוא לא רק מספק, אלא גם "רווחי".
העניין הוא שכסף אינו משהו מוחשי, הכסף הוא בסך הכל הסכם חברתי, משהו שאנשים נותנים לו ערך, משום שאנו מאמינים שאנשים אחרים נותנים לו ערך.
הכסף שאנו משתמשים בו כיום נשלט על ידי המערכת הבנקאית, שיוצרת אותו בצורה מעוותת, מזרימה אותו לאנשים שיכולים ליצור ממנו עוד רווח, לרוב על חשבון הרס המשאבים, ויוצרת עבדים מודרנים.
לכן יצאו בשנתיים האחרונות תנועות המחאה העולמיות  בקריאה ברורה - אנשים לפני רווחים.

אנחנו מנסים במסע הזה לחיות ללא כסף.
 אין זה אומר שנצליח להתנתק לגמרי מהכסף, אבל אנחנו מעוניינים ליצור צורת חיים שבה נצטרך כמה שפחות כסף בנקאי. אנחנו מעוניינים לעבוד בחוות וקהילות, להעניק מכישורינו ומהידע שלנו - ידע חקלאי, גישור סכסוכים, תרבות ומוזיקה, טיפול וריפוי, ועוד, ובתמורה לקבל מחסה ומזון.

המטרה כאמור אינה להגיד שאין לנו צורך בכסף, כסף הוא בסך הכל רעיון שנועד לשרת אותנו. אבל היום נוצר מצב שאנחנו משרתים את השיטה הכלכלית, במקום שהיא תשרת אותנו. לכן אנחנו מעוניינים ליצור ולהפיץ צורת חיים שבה הכסף אינו חלק כל-כך מרכזי. צורת חיים שמאפשרת לנו להתייחס אחרת לכסף, ולאפשר לעוד אנשים לחיות בצורה הזו. 
כבר כתבתי על כך שלחיות זה בחינם, הנה סיפור (באנגלית) על אדם שחי שנתיים בלי כסף

בו זמנית אני מעוניין להפיץ את המערכת הכלכלית האלטרנטיבית שאני תומך בה, מרכז אושר. מערכת שיתוף בין-קהילתית שמזמינה אותנו לנצל את זמננו הפנוי לשיתוף בינינו של כישורים וחפצים.

הדרך לשחרור של האנושות מכבלי השיטה עוברת דרך המערכת הבנקאית-כלכלית הקיימת.
אם אתה חושב שאתה חופשי, כמו שאומר הפתגם המפורסם, נסה להסתובב בלי כסף. 
אבל כדי שנשחרר את עצמנו מהשעבוד לכסף, לא מספיק שאני או את נהיה מסוגלים לחיות בלי כסף, אנחנו צריכים ליצור מודעות ומערכות שיאפשרו למאסות הולכות וגדלות של אנשים להשתמש בכסף על פי הערכים שאנחנו מאמינים בהם, ולא על פי אלו שנולדנו אליהם.


          


בניית קהילה -

כיום, אנחנו מבינים זאת יותר ויותר, אנחנו תלויים זה בזה. אנחנו לא נפרדים זה מזה, ולכן איננו באמת עצמאים. אני יכול ללכת לחיות על חוף בסיני, או בעיר סקנדינבית שקטה, אבל איני יכול לברוח משינויי האקלים, מהאי-יציבות הבטחונית, או מהתלות  באנשים אחרים שיטפלו בנו כשאנו חולים או ויחלקו איתנו את רגעי השמחה.

הקהילה היא הבסיס האורגני, כך אני מאמין, שבה אנו אמורים לחיות.
כמו להקות של חיות, כמו נחילים של חרקים, אנחנו אמורים לחיות בקהילות מסוגים שונים.
לא במדינות לאום, לא כבורג במערכת תאגידית, אלא בקהילה תומכת.

לכן החלטנו לצאת למסע הזה קבוצה של אנשים. בתור התחלה נהיה 2 גברים ו-3 נשים, בשנות העשרים או שלושים לחיינו, ללא משפחות. אנחנו ננסה ללמוד איך אנחנו יכולים לחיות ביחד ועדיין לשמור על הייחודיות של כל אחד. להבין איך מחליטים לאן נוסעים ומה עושים. להבין על פי איזה עקרונות אנחנו רוצים לפעול - לבשל, לנקות, לבצע מטלות. איך אנחנו מקבלים אלינו מצטרפים חדשים, ומה המחויבות שלנו במידה ואנו רוצים לעזוב.

הכח שלנו גדל ביחד, היכולת שלנו ליצור את המציאות שאנו רוצים הוא גדול בהרבה כאשר אנו עושים זאת יחדיו.
וזה גם האתגר שלנו בתרבות המערבית האינדיבידואליסטית - איך לחיות ביחד בלי לעלות על העצבים, בלי להשתלט או לכפות, אלא תוך תמיכה והעצמה זה של זה.

התנסינו בכך בצורה זמנית אך אינטנסיבית בזמן מחאת רוטשילד. נוצרה שם קהילה שלמדה להאכיל את עצמה, לדאוג זה לזה, לשוחח ולדון, להסתכל בעיניים ולדאוג אחד לשני. הגיעה העת לקחת את זה לשלב הבא.


מסע אל עבר הלא-נודע -

אנחנו יודעים איך ומתי נצא למסע הזה. אבל אין לנו מושג איך ומתי נסיים אותו. המסע הזה הוא מסע אל עבר הלא-נודע. רב הנסתר על הגלוי.
למעשה כל החיים הם כאלו. העתיד לוטה בערפל. אבל רובנו מכניסים את עצמנו למסגרות שבהן אנו יודעים מראש מה אמור להיות - לימודים, עבודה, משפחה. עד גיל ככה וככה נצליח להגיע לרווחה, נשיג בית ונהיה מאושרים.
אנחנו יוצאים מתוך אי-ידיעה. אין לנו מושג. זו הולכת להיות חתיכת הרפתקה.
אני מאמין שנגדל ממנה ונצמח ממנה, שנלמד אנשים ונלמד מהם, ושהולך להיות מאוד כיף.
עוד צעד בדרך אל חופש אמיתי ושלום עלי אדמות.

אם נרצה...

           

יום שלישי, 12 במרץ 2013

לחיות זה בחינם


היום בבוקר הייתי בים.
עשיתי מתיחות, מדיטציה, תרגילי כח, טבלתי במים, פעם ראשונה העונה.
הגעתי לים באופניים.
לעשות פעילות גופנית זה בחינם.


(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:


אתמול הלכתי שוב לשוק הכרמל לאסוף שאריות של ירקות פירות ולחמים.
כמו שהסברתי לאבא שלי, אני לא עושה את זה כנזקק, אני לא מתבייש לעשות את זה,
אני לא נגעל מלמיין פירות וירקות "לא יפים" מכאלה שכבר רקובים.
אני עושה את זה כי אני רואה את חוסר היעילות של המערכת שלנו, והדבר הכי משתלם שאני יכול לעשות עם הזמן שלי זה ללכת לשוק, ובשעה אחת להביא תוצרת בשווי מאה שקלים.

נתקלתי בזה בפעם הראשונה כאשר הייתי אצל חברים בדרום ספרד לפני שבע שנים. שם הם פשוט קוראים לזה 'רסיקלטה' - כלומר מחזור. ומה יותר פשוט ממחזור של מזון שהרגע נזרק והפיכתו לארוחה מזינה וטעימה.
לא בכל מקום אפשר לעשות זאת.
רשתות המזון הגדולות למשל נועלות את השאריות שלהן ולפעמים שופכות עליהן כימיקלים בתירוצים תברואתיים.
אבל בשוק ובעסקים קטנים אפשר לעשות זאת בלי יותר מדי להתכלכך. פשוט לבוא בשעת הסגירה ולשאול אם יש דברים שנזרקים.
כאשר אין אפשרות להשיג את המזון לפני שהוא נזרק, יש צורך לקפוץ לתוך הזבל. זה כבר די קיצוני, אפילו בשבילי. אבל אני מוריד את הכובע בפני אלו שעושים דמפסטר דייבינג -


                 


בשלב כלשהו, בעודי בשוק עם חבר, שקצת התפדח מהסיטואציה, עצר אותנו מוכר רוסי גדול עם סינר ושאל אותי - "מה יש לך שם"?
על אף חזותו המבהילה, השתדלתי לשמור על חיוך מתוך הבנה שמה שאני עושה הוא בסדר גמור והראתי לו את השקיות המלאות שכבר אספתי. הרוסי הגדול הושיט לי שקית ואמר לי - "אז קח גם את זה". בתוך השקית היו ארבע עגבניות קטנות אדומות ובשלות. הודיתי לו והמשכתי :)
חזרתי הביתה עם 30 עגבניות, לוף, פטרוזיליה, ברוקולי, תפוח, 2 פלפלים, 2 סלק, 5 פוקצ'ות, 2 שומר, ושקית תותים.
הכנתי יחד עם שני חברים ארוחת ערב של מרק עגבניות מינסטרונה, סלט, טחינה (היה ממקודם) ושייק תותים.
לאכול זה בחינם.



(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:

רוב הזמן אני ישן בדירה של ההורים.
דירה משופצת ומעוצבת. ואני מודה על כך יום-יום.
ונכון, חשמל זה לא בחינם, מים זה לא בחינם, גז זה לא בחינם. אבל זה יכול להיות.
או לפחות זה יכול להיות בעלות כמעט אפסית.


אבל אפשר גם לגור בחינם בלי דירה של ההורים.

מאהל ארלוזורוב קם לא כמחאה, אלא מתוך צורך אמיתי של אנשים שלא היה להם איך לשלם שכר דירה.
ביקרתי שם פעם אחת. אמנם המאהל מקבל תמיכה של העיריה בצורת מים וחשמל,
והתנאים הם לא וואו, אבל גרות שם משפחות, מבוגרים וצעירים, מאוכזבי המערכת וקורבנות השיטה.
בינתיים הם גרים שם ולא נראה שהם מתכוונים ללכת.
בינתיים, אפשר גם לגור בחינם. אמנם באוהל, אבל בחינם.
ומה כאשר יבואו לפנות אותם?
נראה לי שאז תתעורר מחדש המחאה ואנשים יבינו שזה כבר לא עניין של יוקר מחיה, זה מאבק על משילות,
של מי המרחב והמדינה - של אדוני הכסף והשררה או של אבירי הנשמה?

מאהל ארלוזורב חי וקיים - בחינם



(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:



בשנה האחרונה אני לומד על הנושא של מטבעות משלימים. כתבתי על זה בעבר וזה נושא שיותר ויותר מרתק אותי משום שאם מסתכלים על הרבה מהבעיות בעולם, ומנסים להתעמק כמה רמות לתוך שורש הבעיה, בשלב כלשהו מגיעים לכסף.

אחת הבעיות עם כסף זה שהוא מאבד מהערך שלו. זה קורה בגלל השיטה שבה כסף נוצר כיום - מחוב.
ואז אנשים מתחילים לשמור לעצמם את הכסף, להשקיע פחות, לצרוך פחות. ואז יש יותר אבטלה והמדינה בחובות, זה קורה כרגע בכל העולם.
האנשים הקטנים, כל מי שאין לו כסף, חייב לעבוד יותר, כי מה לעשות -יש קיצוצים וכסף לא גדל על העצים.

אז זהו, שאולי כסף לא גדל על העצים, אבל הוא נוצר מאוויר או יותר נכון מרעיון.
כן,כן, כסף זה משהו שקיים רק כי אנחנו מסכימים שהוא קיים. זהו למעשה הסכם חברתי.
כאשר בנק ישראל החליט, מיד לאחר קום המדינה, שכל הכסף יוחלף מלירות שטרלינג בריטיות ללירות ישראליות, זה קרה, כי כולם הסכימו על כך. בעלי עסקים התחילו לקבל לירות ישראליות כי הם האמינו שהם שוות משהו. זה לא קרה מיד, זה קרה בתהליך.

גם בעולם קורה תהליך דומה כיום, של קהילות שיוצרות להן כסף משלהן.
ואם נסכים ליצור לעצמנו כסף חדש שפועל בחוקיות אחרת מזו שאנו מכירים, אז יהיה לנו כסף בחינם.
זה לא אומר שלא נעבוד,
להפך, נעבוד יותר (אם נרצה...), אבל לא כי נהיה חייבים, אלא פשוט כי נוכל לעשות את מה שאנו אוהבים.
וגם לקבל על זה כסף.
בינתיים מוזמנים לבקר באתר o-share, שהוא בנק זמן קהילתי משודרג (כלומר מציע גם סחורות ולא רק שירותים).



(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:


דבר אחרון שאני רוצה להציע זה ליצור בחינם.
לפני יומיים יצא לי לעבוד במתנ"ס אשקלון, עם חברה שעושה סדנאות יצירה ממוחזרות לילדים.
יוצרים פרחים ובובות וקישוטים מבקבוקי פלסטיק ומחומרים נוספים.
כאשר הלכתי מסביב למתנ"ס, נתקלתי פתאום בדבר המדהים הזה:


מובייל גראד - מתנ"ס אשקלון

לא צריך שאריות של גראדים כמו בתמונה , אפשר ליצור גם עם דברים יותר נגישים.

אתרים כמו אגורה מאפשרים לנו לחלוק חפצים ישנים, רהיטים, מכשירי חשמל, שאריות צבעים, כלי עבודה ועוד.
הטבע מציע לנו קליפות, ענפים, עלים יבשים, צדפים, אבנים.
אפשר ליצור בעזרתם דברים מדהימים.
לא חובה ללכת לחוג מלאכה, אפשר לקבל רעיונות באינטרנט או מחברים.

אז אפשר לחיות בחינם,
ככל שיותר ויותר אנשים יתרגלו לחיים בחינם, כך זה יהיה יותר נגיש לכולם,
אם נרצה....





               










יום שלישי, 23 באוקטובר 2012

עקוב אחרי הכסף


זה המשפט שפתר את חקירת ווטרגייט.
זו העצה המחוכמת שהמודיע "גרון עמוק" מייעץ לצמד העיתונאים וודוורד וברנשטיין ומוביל אותם לפתור את החקירה, ולהפיל את הנשיא ניקסון, במה שנחשב על ידי רבים כתחקיר העיתונאי הגדול של המאה.

עקוב אחרי הכסף.

כל-כך פשוט.

ועדיין אנחנו הולכים כסומים לעבודה האינסופית. עדיין הננו עבדים.
לא של ממשלה, לא של טייקונים, אלא של שיטה, של רעיון, של סוג של דת, הדת בעלת מספר המאמינים הגדול ביותר בעולם, דת שסוגדת לכסף.

אבל הסגידה הזו, בשילוב עם נוחות/יאוש וסימום מתמשכים, מעוורת אותנו מהראייה הפשוטה של מה זה כסף, ולמה הוא פועל כמו שהוא פועל.


                  



ולמי שרוצה להבין יותר בפירוט איך כסף נוצר ועל ידי מי, כדאי שיקדיש את החמש דקות הבאות לצפייה בסרטון הזה:

                 

ולמי שרוצה לדעת אפילו עוד קצת כדאי להכנס לכאן. ויש עוד מלא חומר בנושא.

העניין הוא כזה, אנחנו חיים בתרמית אחת גדולה. כל הכלכלה הזו בנוייה על מספרים מצוצים מהאצבע שאנחנו בוחרים להאמין להם משתי סיבות פשוטות:
1. רוב האנשים לא יודעים איך השיטה עובדת, ומעולם לא שאלו את עצמם איך נוצר כסף.
2. מי שכן הבין וראה, וניסה לשנות,  או שהושתק, או שנתקל ביותר מדי חוסר אמון והחליט לפרוש.

האתגר הוא שמתישהו בזמן הקרוב - שבועות, חודשים, שנים, המערכת הכלכלית תקרוס. קריסה אמיתית, טובה כזו, לא כמו הקריסות הדרדלה של 2008-9, ושל שנות ה-30 של המאה ה-20. קריסה מפנקת, מגדל בבל סטייל. ויש צורך אמיתי לשנות, יש דחיפות כמו שאומרים. אבל רגע, צריך להרגע, אי אפשר לעשות דברים בלחץ. קודם כל לנשום.

וברגע שנושמים,  ראו זה פלא, השינוי קורה, והוא מתהווה ממש לנגד עיניי.
הנושא הזה של איך כסף, ומה כסף ולמה כסף, ממש חם עכשיו, ויותר ויותר אנשים מתעניינים ומתעסקים בזה.
מי שבעיקר הפך את הנושא לחם זה בלוגר יקר בשם ערן שהחליט לפתוח את הבלוג המופלא - הכלכלה האמיתית.
באמת אחת מפנינות האינטרנט שנראו כאן לאחרונה , וללא ספק יירשם לו מקום של כבוד בדברי הימים של המהפכה.

השלב הבא, שהחל אתמול, זה מפגש שהתקיים בבר-קיימא, הבר הקואופרטיבי שבבעלותי המשותפת (שלי ועוד איזה 300 חברים), שבו נכחו כמה עשרות מוחות מבריקים, אנשים בעלי לב גדול ואכפתי, ומעט מאוד אגו.

לייצר כסף... :)
היה בלבול, וקצת חוסר הבנה, והיתה גם התרגשות של משהו גדול שקורה. של הנה הגענו לדבר תכלס על מה שיכול לעשות פה שינוי של ממש, לעשות פה מהפכה. להתחיל לייצר כסף. 

יותר נכון ליצור מטבע.

למי שלא מבין את ההבדל בין מטבע לכסף, אז כסף זה כמו הכתב, ומטבע זה כמו השפה שבה אתה כותב. הכתב לכשעצמו - הכסף - הוא מצוין.
אבל השפה - המטבע  - והחוקים המפגרים שעל פיהם הוא מנוהל, כבר צרים מלהכיל את העושר הרב שגלום בסיפור הזה שנקרא החיים.

למעשה מדובר ביצירת רעיון חדש. כי זה לא רק המטבע. המטבע הוא רק עוד אמצעי ליצור מערכת חדשה. מערכת ערכים חדשה.

כי ברגע שאתה משנה את התפיסה שלך לגבי כסף, אז כל הדברים האחרים שמסביב גם משתנים. ברגע שכסף הוא לא סיבה לדאגה, אלא משהו מבורך שעוזר לנו לקיים את חיינו, במקום משהו שתמיד חסר איפשהו, זה משהו שיש ממנו שפע, אז לפתע יש יותר זמן להסתכל לעומק על הדברים האחרים.

על הדברים הקטנים של החיים. על החרקים ועל החתולים. על המחוות ועל הגינונים. על המשמעויות ועל הגוונים.
פתאום יש הבנה שגם החברה יכולה להראות אחרת, וצורת החיים שלנו פתאום תתהפך לגמרי.
במקום לעשות את מה שאנחנו חייבים ורק אחר כך את מה שאנחנו אוהבים, נעשה בעיקר את מה שאנחנו אוהבים. מתוך אהבת הזולת, ולא רק מאהבת עצמי.

הכסף הוא שער מדהים לזה, דווקא משום שהוא כל כולו מדומיין, כל שעלינו לעשות הוא לדמיין אותו אחרת. מה שנקרא - אם נרצה...

אז תתכוננו בקרוב לעוד ועוד דיבורים בנושא. בתקשורת, בסלון, ברשת. המם הזה הולך להיות יותר ויותר על סדר היום הציבורי. איזה כיף :)














יום ראשון, 29 ביולי 2012

הצעד הבא של המהפכה - יצירת קהילה ומטבע לה

פוסט שפורסם בפייסבוק לפני כשבועיים ורציתי לחלוק עם מי שעוד לא קרא. תבלו...

בלי להכנס יותר מדי לעובי הקורה אני רוצה לכתוב כאן על כוחה של הקהילה ועל יצירת שינוי תודעתי באמצעות מטבעות מקומיים.

העולם גועש בימינו - משבר חוב גדול באירופה, התעוררות גדולה של ציבור נרחב לעוולות שנעשים יום יום  בשם החוק ובשם המדינה, המלווה באוזלת יד של האזרחים בנסיון לשנות ולהשפיע על סדר היום הציבורי.
אנחנו עדיין עבדים. אמנם כאלו בעלי יכולת השפעה, אבל באופן גורף אנחנו עבדים. עבדים למערכת כלכלית לא שוויונית ולא דמוקרטית שגורמת לנו להקדיש את רוב זמננו לפרנסה, שמשאירה אותנו בתודעת חוב תמידית, כאשר המינוס נושף בעורפנו. אנחנו נמצאים בתודעת עבדים, צרכנים, נתינים....

כיצד משתחררים מין העבדות המודרנית הזאת? ישנן דרכים רבות המובילות ליציאה מהכלא. אך ככל שאני מעמיק וחוקר אני מגלה יותר ויותר אנשים חכמים שמצביעים לכיוון מאוד מסוים כפתח לשינוי גדול וכולל.

מדובר בנושא של מטבעות מקומיים, או כמו שאני מעדיף לתאר זאת מטבע קהילתי.

מטבע קהילתי (על פי אתר אקו-ויקי) : מטבע מקומי, או מטבע קהילתי (local currency, או community currency) הוא סוג של כסף שמיועד להסחר רק בתוך איזור גאוגרפי קטן. מערכת כספית זו אינה נתמכת על ידי ממשלה לאומית ואינה בהכרח הילך חוקי. מערכות מטבע מקומי מורכבות בצורות שונות, הן פיזית והן פיננסית והן משוייכות בימנו לרוב לזרמים קרובים לכלכלה בת קיימא ולכלכלה קהילתית.

אלינור אוסטרום, זוכת פרס נובל בכלכלה לשנת 2009, שנפטרה לפני כחודש, והמשיכה לכתוב ולפרסם מאמרים עד יום מותה, מצאה במחקריה שקהילות אשר מנהלות את משאביהן באופן עצמאי מצליחות לשמור עליהם בצורה יעילה בהרבה מאשר מקרים שבהם המשאבים עוברים לניהול של המדינה או של תאגידים פרטיים.

לקהילה יש כוח רב מאוד. כיום קיימות קהילות פונקציונליות רבות, אך את כוחה של הקהילה, את החברותא שקיימת בין חבריה, את הבסיס הערכי-תרבותי-רוחני שהיא אמורה ליצור, זנחנו באופן כמעט מלא.

היום אנחנו רואים את תחייתן של קהילות רבות, בין אם בצורה של התיישבות חדשה, ובין אם בקואופרטיבים שקמים לאחרונה -הקואופרטיב לאנרגיות מתחדשות,שלנוהעגלההבר-קיימא ועוד  רבים. קהילות וקואופרטיבים אלו מושכים אליהם עוד ועוד מתעניינים, עוד אנשים שרוצים משהו אחר משהו חדש. הם חשים את הכח של הדבר הזה ורבים רוצים להיות חלק ממנו. לא רק בעלי מניה, אלא בוראים שותפים של מציאות חדשה. אנשים שפועלים ביחד למעון חזון משותף.

על כוחה של הקהילה אפשר ללמוד מדוגמאות רבות. הסרט התיעודי "כוחה של קהילה" מתאר איך קובה שרדה את הבידוד הבינלאומי בתקופת המלחמה הקרה, וכיצד גננות וחקלאות קהילתית- מקומית הצליחו לספק מזון לרוב התושבים על האי גם בתקופת מחסור.
גם הקהילה החרדית בארץ מהווה דוגמא מצוינת לכוחה של קהילה. המרכזים לשיתוף משאבים, המכונים גמ"חים (גמ"ח - ראשי תיבות של גמילות חסדים), מהווים דוגמא כיצד לכידות וסולידריות קהילתית מביאה לחוסן כלכלי חברתי למול עוני, ריבוי ילדים, וחוסר פרנסה (פעמים רבות מבחירה...).

החברה הישראלית המשוסעת עדין לא השכילה להביא לידי ביטוי את כוחה של הקהילה. קיימות דוגמאות רבות לקהילות מבוססות, אשר עומדות כאיים של שפיות. אך כתנועה, כהתארגנות של קבוצות שמקושרות ומרושתות, שפועלות בתיאום על מנת ליצור מציאות חברתית-כלכלית חלופית טובה יותר עוד לא התחלנו לפעול. ולדעתי זה הצעד המתבקש בדרך לשינוי מהותי בחברה.

בספרו "sacred economics" סוקר  צ'ארלס אייזנשטיין את התפתחות הכלכלה מימי כלכלת המתנות עתיקת היומין ועד לימי הקפיטליזם הגלובלי. הוא מתאר כיצד הכסף והמערכת הכלכלית שיצרנו תורמים לניכור שלנו זה מזה ומהטבע, לתחרות, למחסור, לצמיחה אינסופית, וגם לקהילות הרוסות. הניתוח הזה גם מציג את ההזדמנות שביצירת מערכת כלכלית קהילתית מקומית כחלופה למערכת הקיימת הקורסת.

המערכת האלטרנטיבית הזו כבר מקודמת בעולם על ידי כלכלנים רבים ומכובדים כמו ברנאר ליטאר, ממייסדי גוש היורו. ליטאר פועל רבות ומרצה בכל העולם בנסיון לקדם את הרעיון של מטבעות מקומיים, שילובם בכלכלה הקיימת והפיכתם לכלי ומנוע מרכזי וכדרך ליציאה ממשבר החוב הקולוסאלי של הכלכלה הנוכחית.

למעבר לשימוש במטבעות קהילתיים בישראל יש שני חסמים עיקריים בעיני:

1. החסם הראשון הוא החסם החוקי-בירוקרטי. כיום שימוש במטבע קהילתי חלופי הוא אינו חוקי משתי סיבות. אחת, הוא יכול לשמש להעלמת מס, כלומר לביצוע עסקאות אשר  ייעשו ללא גזירת הקופון של המדינה, ושתים, משום שמטבע מקומי מערער על שלטונו המרכזי והמונופולי של בנק ישראל על  ייצור הכסף. כי כדי ליצור מטבע מקומי, עלינו ליצור מטבע ובכך יש הפרה בוטה של הסדר הקיים.

2. החסם השני והמרכזי יותר בעיני הוא החסם הערכי - פנימי. השימוש במטבעות קהילתיים מבוסס על ערכים אחרים מאלו שאנו מכירים. הוא דורש אמון ואכפתיות. דבר ששכחנו מהו כאשר זה נוגע לכסף. אנו בעיקר חושבים איך להבטיח שלא ידפקו אותנו. ופה נדרש שינוי תודעתי עמוקאנחנו לא יוצרים כאן מערכת כלכלית גרידא, אנחנו יוצרים כאן דמות למהות מסוימת. המערכת הכלכלית שיצרנו (אשר בימים אלו ממש  קורסת), מבוססת על ערכים מסוימים. תאוריית "היד הנעלמה" של אדם סמית, מתבססת על אנוכיות של האדם, על התחרות כמניע של  צמיחה. כאן אנחנו יוצרים משהו אחר. אנו יוצרים מטבע שמשקף בצורה הולמת את היחסים שהיינו רוצים שישררו בינינו.

המטבע הקהילתי הוא  מצד אחד  מחולל ומאיץ של שינוי, שעוזר לייצב ולקיים קהילות, ובו-זמנית שיקוף של קהילה שפועלת על בסיס הכרות אישית ואמון הדדי. החסמים הבירוקרטיים ומנגנוני הבקרה אמורים לפחות  משמעותית בבואנו ליצור את המטבע החדש.

מה שצריך לשם כך הוא קהילה חזקה ומבוססת, לא גדולה מדי, אשר לה מכנה משותף שהוא מעבר למטרה חומרית-מעשית, כי אם מכנה משותף שמבוסס על אמונה משותפת, על דרך, ערכים, תרבות, חיבור לרוח. המפגש בין חברי הקהילה, היצירה המשותפת, ההתקרבות, והעזרה ההדדית הם חיוניים להצלחת הקהילה וגם לביסוס המטבע והמערכת הכלכלית החדשה.


הכל כבר קיים
 בעולם קיימות אינספור קהילות שכבר פועלות עם מטבעות קהילתיים חלופיים .למרות שליטתם של הבנקים המרכזיים,  וניגוד האינטרסים שלהם (לכאורה) עם איך שהמטבע עובד, ישנם מטבעות קהילתיים במדינות  רבות, אשר פועלים בצורה מעוררת השתאות. 

במקומות שבהם הכלכלה קורסת, כמו יוון למשל, ישנן דוגמאות לקהילות שמצליחות לצמוח ולשגשג למרות המשבר,  בזכות המטבע הקהילתי. הממשלה אפשרה שימוש במטבע קהילתי,  ומטבע ה-TEM למשל שנמצא בשימוש בעיירה המפורסמת VOLOS קיים ומתפתח כבר כ-3 שנים.

למרות שבארץ באופן רשמי לא קיימים מטבעות שאינם השקל, ישנם מטבעות חלופיים רבים אשר ניתן לעשות בהם שימוש (בעיקר שימוש בקרב תאגידים שונים)  - חיוב של חשבון הסלולאר , קופונים לשימוש ברשתות המזון , ונקודות לצבירה בחברות התעופה הם דוגמאות למטבעות חלופיים  שכבר קיימים וחוקיים.


המהלך המתבקש הבא הוא  יצירת קהילות ומטבעות קהילתיים. הכלים הטכנלוגיים כבר קיימים. עכשיו רק נותר ליצור את הפלטפורמה כדי שעוד ועוד קהילות יוכלו להתחיל ולעשות את השינוי המתבקש. בד בבד  עלינו להתחיל  להבין את השינוי הפנימי והמחשבתי שנדרש מאיתנו כדי שזה יצליח.

החוקים אשר אינם מתירים לנו ליצור כסף קהילתי מקומי הם בדיוק החוקים שנועדו להשאיר אותנו בתודעת עבדים. יצירת המטבע הקהילתי והשימוש בו,  למרות התקנות והחוקים המפחידים, הם נקיטת עמדה שלנו לעולם טוב יותר. גאנדי אמר להודים להתחיל לחצוב מלח שהבריטים השתלטו עליו, כדי להכריז הלכה למעשה על עצמאותם הכלכלית של ההודים מהאימפריה ההבריטית . כעת יש הזדמנות לאזרחי העולם  להכריז על עצמאות כלכלית מהבנקים ומהחוקים ששומרים אותנו עבדים לכסף .

תחילת יצירת מטבעות מקומיים יכול לסמן את תחילתה של היציאה מעבדות לחירות. את העמדה של אנשים לעולם, את לקיחת האחריות על המציאות ועשיית צעד שבאמת יכול לשנות את פני המדינה והעולם, את היחס שלנו לכסף, ואת כל מבנה הכוחות הכלכלי-חברתי שלנו.

מה צריך לעשות כדי שזה יקרה?
יש כבר רשימה של דברים די ברורים ויש עוד הרבה דברים להבין ולהחליט..

ואחרי פוסט רציני שכזה כדאי לסיים בבדיחה:

ילדה אחת באה לאמא שלה ושואלת אותה מה ההבדל בין תיאורטי לפרקטי.
אז אמא שלה אומרת לה בואי איתי. היא פונה לאבא ושואלת אותו אם הוא היה מוכן לשכב עם כל אחת תמורת מיליון דולר. הבעל חושב לחלקיק השניה ומיד עונה שכן.
אחר כך הולכות האמא והבת אל האח ושוב שואלת האמא את אותה שאלה. האח מיד עונה שכן.
ואז מסבירה האמא לבת - את מבינה מתוקה, באופן תאורטי יש  לנו בבית שני מיליון דולר, באופן פרקטי יש  לנו בבית שתי זונות ממין זכר....