פעמים רבות אני שומע את האמירה שאני קיצוני.
שהרצון שלי לחיים נטולי אלימות, חיים של בחירה חופשית אמיתית,
חיים מלאי מודעות, ולקיחת אחריות מלאה,
הרצון הזה הוא קיצוני.
ובכן, כמו שאמרתי לחבר שאני מאוד מעריך כאשר הוא העלה את הטענה הזו לפני,
זה לא אני שקיצוני,
זה כל השאר....
כמו שאומרים הטבעונים, כאשר טוענים בפניהם שהם קיצונים:
ובכן השאיפה שלי היא גבוהה,
ואני בהחלט לא מושלם.
הרבה מהדברים שאני שואף אליהם אני לא מקיים באופן מלא.
אני רוצה להפסיק לשלם מסים שמממנים מלחמות ודיכוי של מיליוני אנשים,
ועדיין אני משלם ביטוח לאומי.
אני רוצה להפסיק לקנות מוצרים שנוצרו בתנאי עבדות.
ואשר יוצרים זיהום ופסולת בתהליך הייצור והצריכה שלהם,
ועדיין אני קונה קפה בכוסות חד פעמיות (מנייר לפחות).
אני רוצה להפסיק את האלימות המינית כלפי נשים,
אך אני עדיין מחפצן אותם במבטיי לעתים,
ועדיין צופה בפורנו (יותר מהסוג החובבני והלא ממוסחר, לא זה האלים) לפעמים.
אבל מצד שני אני גם אוהב לסתור את עצמי.
כנראה שכדי להתקיים חייבת להתקיים איזה סתירה פנימית.
סתירה בין האידאל הנשגב של האלוהות, לבין הכיעור המתוק של המציאות,
כי אחרת איך אפשר להסביר את כל זה?
להתחפש למורה
אחת הסיבות שלא הלכתי להיות מורה,
הוא שקשה לי מדי לגשר על הפער הזה בין העולם הרצוי לבין המציאות.
איך אני אסביר לנערים ונערות מה זה דמוקרטיה כאשר אין בבית ספר דמוקרטיה?
איך אני יכול לדבר איתם על להצליח בלימודים ולהיות תלמידים טובים,
כאשר מה שזה אומר בעיקרו שהם פשוט צריכים להיות יותר טובים מאחרים,
לעמוד בציונים של המבחנים המיושנים,
כדי שיום אחד אולי יוכלו ללמוד את מה שהם באמת רוצים?
כיום אני מלמד עברית בכפר ג'סר א-זרקא.
אני עושה זאת בהתנדבות, במרכז הקהילתי,
בלי יותר מדי התערבות של המנהלים,
וגם בלי יותר מדי עזרה.
זה לעתים מאתגר, די מבלבל,
כי אין סילבוס ומבחנים ומטרה ברורה,
רק לחזק את העברית ולהרחיב אופקים,
ועל הדרך אני מנסה להכניס עוד כל מיני נושאים,
כמו מודעות סביבתית וחברתית, לקיחת אחריות, ויזמות.
אתמול הבאתי לשיעור פאות מצחיקות לכבוד פורים,
כל הנערות והנערים וגם המנהלים
לבשו וצחקו והצטלמו, כי אצלם אין חג שמתחפשים,
וכולם צריכים להתחפש לעצמם כל הימים...
שאלתי אותם אם הם יודעים למה מתחפשים בפורים,
ואז חשבתי לעצמי - רגע בעצם גם אני לא יודע....
ואז המצאתי תשובה -
אחשוורוש שינה את דעתו מהריגת היהודים בעצת המן,
לתלייתו של המן, וחנינה של היהודים,והפיכת מרדכי היהודי לגיבור.
מעבר למוטיב החוזר שאני לא כל-כך מתחבר אליו,
שרצו להרוג אותנו, ואז אלוהים בא לעזרתנו והרג את כל השאר,
יש פה סיפור על היפוף של הלב.
אחשוורוש, דרך ההתאהבות הבלתי רציונלית שלו באסתר,
הופך את לבבו ומחליט להושיע את עמה של אהובתו.
התחפושת באה להזכיר לנו שכולנו יכולים להתחפש,
כולנו יכולים להפוך להיות לרגע ילד, או אשה, או פרפר, או נבל.
אז אני החלטתי להתחפש ביום-יום למורה,
לא מורה בכיתה, אלא מורה לחיים,
והתלמיד הכי עקבי שלי הוא אני,
כל השאר באים והולכים, ולא תמיד מקשיבים,
אולי כי הם חושבים שאני יותר מדי קיצוני....
 |
| דב קוטב נעצר בפעולת מחאה על שינויי האקלים שממיסים לו את הבית פעילות מחאה קיצונית? |
קרנבל פורים של הפוליטיקאים
אתמול צפיתי בטלוויזיה של הוריי
(גם את זה אני עושה לפעמים, למרות שעקרונית אני בעד להפסיק),
וראיתי תשדירי בחירות, וגם את גב האומה.
נראה שכולם מאוד נהנים להשתתף בקרקס הזה,
לרדת אחד על השני, לצחוק על עצמם,
ויש בזה משהו מאוד יפה בעיניי,
כי הבדיחה היא עלינו אז למה שלא נצחק קצת על עצמנו.
העובדה שהפעולות של הפוליטיקאים גורמות לסבל של אלפי אנשים,
היא בעיניי רק משנית לעובדה שכל אחד מאיתנו תומך בה,
בכך שאנחנו משלמים מיסים.
ותרגיל טוב לקראת פורים יכול להיות לשים את עצמנו בנעליהם של הפוליטיקאים.
אם הייתי עכשיו, שר או טייקון או בעל עיתון,
מה אני הייתי עושה עם הכח שברשותי,
איך הייתי גם ממלא את תפקידי ומחויבותי לאנשים שעובדים בשבילי ואיתי,
ואיך הייתי יכול לנצל את הכח הזה כדי ליצור שינוי אמיתי,
אם דבר כזה בכלל אפשרי.
אני מאוד הייתי רוצה להתחפש לביבי,
לנסות להיכנס לנעליו המצוחצחות, ולחליפתו הנאה,
להוריד את זקני, ולסרק בלוריתי,
ולראות מה הייתי אומר, ואיך הייתי משחק את עצמי
בתור ראש- ממשלה.
אבל במקום אני אתחפש לגמד....
 |
| האם ביבי הוא בסך הכל לוחם דאעש מחופש? |
אם הייתי ביבי,
כנראה שהייתי זקוק לכותב נאומים,
אבל בינתיים הנה הנאום שלי לבוחר:
אזרחי ישראל,
אני מתנצל.
אני מתנצל שאני לא הנבל שאתם חושבים שאני
אני בסך הכל אני. ביבי.
אני משרת שלכם, אני זה שאתם אוהבים לשנוא ולהכפיש.
יש איתי עוד משרתת אף יותר מסורה, קוראים לה שרה.
אנחנו אולי אוהבים לאכול גלידת פיסטוק,
ויש לנו קריזות, וגם בעיות עם העובדים,
אבל אתם יודעים מה, בסופו של דבר אנחנו לא כאלו שונים.
וייתכן שמחר לא נהיה במעון ראש-הממשלה,
ויהיה איזה בוז'י או ציפי, או יאיר או נפתלי,
ואתם יודעים מה, זה לא כזה נורא.
לנו יהיה יותר זמן לעשות מה שאנחנו אוהבים,
לנסוע לחו"ל ולדבר אנגלית, ולהיות עם אנשים חשובים.
כן זה מה שאנחנו אוהבים, ובזה אנחנו גם ממש טובים.
אז הרשו לי להציע לכם דבר אחד,
ביום הבחירות תבחרו במי שנראה לכם הכי ישר,
לא זה שיספר לכם סיפורים על כמה כל האחרים יותר גרועים,
אלא זה שידבר על עצמו, ויודה במה הוא טוב ובמה פחות
כי כולנו בני אדם, ולכולנו יש מגרעות.
אז פורים שמח לכל הבריות,
שנתהפך ונשתכר עד לא ידע מי ימין ומה הוא שמאל
כדי שנוכל לחזור ולהתחבר למקום הטהור
למקום שלא רק מדבר ומתלונן, אלא גם עושה
ועדיין מסוגל לראות ולהרגיש את האחר והשונה
אם נרצה....
