יום שבת, 17 באוגוסט 2013

אהבה, כסף, ושינוי העולם


ליד כמה מציורי הגרפיטי של מהפכה של אהבה בתל-אביב, מופיע הכיתוב: "עם אהבה אי אפשר ללכת למכולת".

אחד המחסומים שלנו לעבור לחיים שמבוססים על אהבה, הוא שאנחנו חיים בחברה מבוססת כסף.
אם יש לך, אתה יכול להשיג הכל. אם אין לך אתה צריך להתחרות באחרים כדי להשיג לך.

אנחנו נוטים לראות כסף כמשהו ממשי - זה קיים, צריך אותו כדי לשלם חשבונות ואוכל.
אבל כסף הוא אחד הדברים הכי רוחניים שיש.
למעשה אם חושבים על כך, הכסף קיים רק בדמיון המשותף שלנו, כל השאר - השטרות, הצ'קים, הנתונים הדיגיטליים במחשבים ובכרטיסים -  הם ייצוגים של הדמיון הזה.
כתבתי כבר בעבר, כאן וכאן, על השלב הבא של המהפכה, שבו ניצור כסף בעצמנו עבורנו.
ובכן השלב הזה הגיע!!!

בינתיים הנה מה שיש לתקשורת המתעוררת לספר לנו על הכסף שלנו:

                


לפני שאעבור לספר על השלב הבא במהפכה המוניטרית, אני רוצה לספר קצת על חוויותי עם הכסף בקהילה על אופניים ובקהילות שאנחנו מבקרים בהן.

כסף בתוך הקהילה

בקהילה שלנו, באופן עקרוני, שאינו מוגדר ואינו כתוב, אנחנו משתדלים להתנהל כמה שפחות עם כסף.
ההעדפה שלנו היא להגיע למקום שזקוק לנו, ולעבוד שם עבור מחייתנו.
לעתים אין לנו מה להציע, ולעתים המקומות שאנחנו מגיעים אליהם לא יודעים מה הם זקוקים, או שפחות נוח להם שנשאר לעבוד, ומעדיפים שנשאר על תקן אורחים, ואז אנחנו צריכים לממן את האוכל בעצמנו.

אנחנו משתדלים להפחית את השימוש שלנו בכסף, מתוך שאיפה ליצור קיימות שאינה מבוססת על התבניות המוכרות: עבודה - שכר, צריכה - תשלום, אלא מתוך רצון למצוא דרך הרמונית יותר שבה אנו נותנים לפי יכולתינו ולפי צרכי המקום, ובאותה מידה מקבלים.
זה לא חייב להיות שווה, זה לא חייב להיות מדוד.
זה יותר קשור להרגשה הפנימית של כמה אני נותן וכמה אני מקבל.
ברגע שנוצר חוסר איזון בין הנתינה לקבלה אז יש לקיחה של אחד הצדדים, ואני לא רוצה להיות הלוקח, וגם לא זה שלוקחים ממנו.
אני רוצה לתת כמה שיותר, אבל לא יותר ממה שאני מסוגל.

מכיוון שאנו עדיין זקוקים לכסף כדי להשיג לנו אוכל לפי צרכינו, אנו עדיין עובדים עבורו.
אנו יוצאים מדי כמה זמן לעשות עבודות בעיר,
מעבירים סדנאות של יום או סוף-שבוע, עובדים באינטרנט מהדרך.
ישנן דרכים רבות להרוויח את כספך תוך כדי תנועה.
אבל כאמור, אנחנו עושים זאת מעט מאוד, ובלי לחסוך לפנסיה.
אנו עושים זאת  מתוך הצרכים הקיומיים שלנו, מה שמשאיר את רוב זמננו בידינו. זמן שמאפשר לנו ליצור, לעזור, לטייל.

בתוך הקבוצה אני לא רואה התחשבנות על הכסף,
בגדול ההוצאות שלנו הן מאוד נמוכות , כמה מאות שקלים בחודש לבן-אדם, כך שההכנסה המשותפת שלנו אינה צריכה להיות גבוהה, והיא אכן אינה כזו... :)
אם כי לעיתים ישנו חוסר איזון בין נתינה לקבלה.
החוסר האיזון, ברגע שמורגש על ידי אחד מחברי הקבוצה יכול להשאר בתוכו, ובשלב כלשהו להתפרץ החוצה, או שיכול להיות מתוקשר כלפי שאר חברי הקבוצה, בנסיון משותף לראות כיצד ניתן לאזן את חוסר האיזון.
אנו עובדים על זה, ועד כה אני מאוד מרוצה מאיך שהעניינים מתנהלים, מקווה שזה ימשיך להיות נושא שנהיה מוכנים לחקור אותו יחדיו.

כסף מול קהילות אחרות

השבוע נתקלנו במקרה שעשה לי קצת לא נעים. רצינו ללכת לבקר קהילה חברה, קהילה שעוסקת בפעילות שלום, באקולוגיה ובעוד המון דברים נפלאים. אנו מכירים את חברי הקהילה, וחלקם חברים שלנו.
ועדיין כאשר ניסינו לתאם הגעה אל הקהילה, היה מחסום כלשהו בינינו.
אנחנו רצינו לבוא אל הקהילה ולהעניק מזמננו ומכישורינו כדי לעבוד בה ולפתח אותה.
אך מה שהתברר לי בשיחת טלפון עם אחד החברים,  זה שהקהילה אינה זקוקה לעבודה כזו עכשיו,
והבקשה שלהם היא לתרומה כספית, בסכום מומלץ, שעבורנו היה נראה מאוד גבוה.
עכשיו נשאלת השאלה מה עושים? האם מוותרים על הביקור?
האם מגיעים ולא משלמים? האם משלמים סכום נמוך יותר?
בסופו של דבר הגענו ללילה אחד, קיימנו שיחה עם חברי הקהילה ואורחים נוספים שהגיעו לבקר.
היה ערב מקסים ומאוד מלמד, ונשארנו לאכול ולישון. כולי הודיה על הערב הזה, ועל כך שלא ויתרנו על הביקור.
את עניין התרומה הכספית השארתי כמשהו פתוח ואפשרתי לכל אחד מחברי הקהילה שלנו להחליט עבור עצמו.
לי באופן אישי לא היה כסף עלי. איני יודע אם מישהו תרם כסף, הניחוש שלי הוא שלא....

במקום התרומה הכספית, כן ניסינו בבוקר לתרום קצת למקום, ולטפל בכמה דברים שדרשו טיפול והוסיפו למקום.
בבוקר למחרת יצאנו משם, משום שהקהילה המארחת היתה צריכה לדבר על עניין הכסף בעצמה. ההרגשה שלי היתה שהמקום הזה של הכסף מאוד טעון אצל חברי הקהילה, וזה גם הוזכר בקצרה בשיחה שהיתה לנו איתם בערב.

הרגשתי חוסר איזון בין השאיפות הגבוהות מבחינת המגורים והתנאים, למול היכולת של חברי הקהילה לקיים תנאים כאלה.
אני לא באמת יודע, אך התחושה שהגענו איתה היא תחושה של חוסר,
וכך גם הרגשתי כאילו אנחנו לוקחים משהו בזה שאנחנו נשארים לאכול ולישון.
וזו לא התחושה שאני רוצה להגיע איתה לשום מקום.
אני מקווה שעניין הכסף ייפתר, כי כפי שאפרט בהמשך, החוסר בכסף הוא חוסר מלאכותי,
הוא נעשה בצורה מכוונת כדי לגרום פירוד ולאפשר שליטה. על כך אפרט בהמשך...

בשני מקרים נוספים הגענו לקהילות שקיבלו אותנו אחרת לגמרי.

מקום אחד זו דירת חברים ברחוב אושא שבנחלאות,
של חברים שהיו איתנו בשיירה וקיבלו אותנו בזרועות פתוחות.
לא דרשו כלום, רק שמחו שהגענו,
לא שאלו עד מתי נשאר, ולא מה יש לנו לתרום.
אנחנו מצידנו השתדלנו לעזור בנקיונות, עשינו יום אחד קניות בשוק עבור הבית,
ובגדול השתדלנו להיות אורחים טובים.


סיור בעיר העתיקה, חולצות בעד צה"ל ובעד שחרור פלסטין.
של מי העיר הזו? לא אכפת לנו, העיקר שתקנה חולצה :)

מקום נוסף שהגענו אליו הוא ביתו של השייח אבראהים.
אבראהים הוא בדווי בן כשבעים שחי בהר הזיתים.
הוא פעיל שלום כל חייו, פגש את הדאלי לאמה והיה 54 פעמים בחו"ל, וכל זה בלי דרכון.
כמו בדווי טוב יש לו בעיות עם אישורי בנייה,  וגם לו העיריה עושה צרות ומאיימת לפרק לו את הבית אם לא ישלם דמי חסות. אבראהים נמצא בחובות כבדים וזה עושה לו קצת כובד על הלב.
אבל הוא עדיין שומר על החיוך המקסים שלו כי יש לו אמונה גדולה באלוהים.

אבראהים מחזיק בהר הזיתים בית אירוח בתרומה,
שבו הוא אינו מבקש דבר, רק תבוא, תשב, תאכל, שמור על קשר וספר לחבריך.
האיש הוא מפעל שלום ואחדות מהלך, מקדיש את חייב לקרב בין אנשים, בין דתות, בין לאומים, בין גברים ונשים.
למרות היותו מוסלמי מאמין, הוא לא מעיר לא/נשים על לבושם/ן,
ובעיקר הוא אוהב לספר סיפורים, ועדיף שיהיו מצחיקים.

הגענו אליו לביקור של אחר הצהרים, אכלנו, שתינו, צחקנו והלכנו,
בעזרת הסעה שסידר לנו אבראהים חזרה אל העיר.
ההסעה כן ביקשה מאיתנו כסף, והחלטנו שלמרות שאנחנו מאוד נהנים לקבל מתנות בחינם,
יהיה זה ראוי לשלם להם על הטרמפ.

הנושא של הכסף, והגישה של - לבקש או לא לבקש, להשתמש בו או להמנע ממנו, הם נושאים חשובים ומעניינים.
גם בימי מהפכה של אהבה, כאשר שכרנו מקום גדול שלא נוצל עד תום היה לי ויכוח עם חבריי לקבוצה,
האם קודם לתת ולאפשר לארגונים נוספים לקיים שם פעילויות, ולהאמין שהתרומה החומרית תגיע בהמשך,
או שעלינו לדאוג לאינטרסים שלנו כי אחרת ינצלו אותנו, או במילים רוחניות - יווצר חוסר איזון אנרגטי?

האמונה שלי היא שמנתינה מגיעה גם קבלה.
כמובן שגם לי יש את הגבולות שלי, אך אני כל הזמן מנסה למתוח אותם עוד עבור עצמי ועבור אחרים,
כדי שנוכל לעבור את מחסום הכסף, הרכוש, והבעלות ולהגיע למקום אמיתי של שיתוף.


הכסף בשבילנו, מתי הוא פנה נגדנו?

למי שבכלל לא מכיר את הנושא של השינוי המוניטרי שקורה בעולם,
אני מאוד ממליץ לקרוא את הבלוג הכלכלה האמיתית,
או לצפות בסרטונים של התנועה לשינוי מוניטרי.

אבל למי שקצת לחוץ בזמן (יש עבודה וכסף לעשות....),
רק אספר שהכסף הוא המצאה של בני האדם, ולכן כל חוסר שיש ממנו הוא חוסר מלאכותי.
חוסר שנועד להשאיר אותנו בתודעת עבדים, שנועד להשאיר אותנו בתחרות מתמדת,
כדי שיהיה אפשר לשלוט עלינו בצורה יותר קלה, מה שנקרא - הפרד ומשול.
כסף הוא אחד הדברים שהכי קל להפריד באמצעותו אנשים:
משפחות מתפרקות בגלל סכוסכי ירושה, חתונות נכפות כדי להביא רווחה, חומות נבנות בין שכונות עניות לשכונות יוקרה.

הכסף כיום נשלט על ידי מערכת בנקאית שמקבלת את התוקף שלה באמצעות חוקים שנחקקו לטובתה על ידי המריונטות של בעלי הבנקים - מערכות השלטון, התקשורת, והתעשיה כולה.
כדי לשחרר את הכסף, אנחנו לא צריכים להפיל את הבנקים, אנחנו יכולים פשוט ליצור מערכת אלטרנטיבית שתספק את הצרכים שלנו ותייתר את הבנקים אשר הורסים אותנו ואת כל הביוספירה.

אחת המערכות האלו, שאני תומך בה כבר כמה חודשים, היא מערכת אושר.
המערכת עברה השבוע שדרוג וכעת ניתן להצטרף אליה דרך הפייסבוק, ולהוריד אותה למכשיר הנייד.
מי שמעוניין להשתמש במערכת צריך לשלוח בקשה להצטרף לקבוצה. אנחנו נאשר אתכם, אל דאגה :)

מה שזה אומר זה שאנחנו יכולים ליצור לעצמנו מערכת כלכלית, שוק קח-תן, שאינו נסמך על הבנקים:

  • שלא חסר בו כסף
  •  שמעודד פעילות קהילתית וחברתית
  • שמבוסס על אמון ואיזון ולא רק על תחרות ורצון לגדול עוד ועוד.

למה הוא יהיה אחרת מהבנקים? כי אנחנו יוצרים אותו, בדמותנו ועל פי ערכינו.

מה תהיה תגובת המערכת - היא תנסה לסגור את זה.
האם יהיו קשיים בדרך? בטוח, ורב הנסתר על הגלוי.

אך ללא ספק מדובר בעוד צעד משמעותי בדרך לכלכלת מתנות, שהיא הכלכלה האמיתית,
הכלכלה של הטבע, שלא מבוסס על אינטרסים ושליטה, אלא על נתינה, הרמוניה, יופי ופשטות.

זה הכל לגבי הכסף
והכסף הוא שלנו ובשבילנו
אם נרצה...

                


אין תגובות:

פרסום תגובה