הנה זה בא.
קרקס הבחירות.
כמה עשרות מפלגות שמתקוטטות ביניהן על מי ישב בכיסא בבניין הכנסת וימשיך להתקוטט במצג שווא - יש שיאמרו מבדר, ויש שיאמרו מחשיך עיניים.
בקריקטורה שלמעלה ישנן תיבות קלפי לצד הטלוויזיות. זו אחת הקריקטורות הכי מדויקות שראיתי, שמתארת את התפקיד שיש לקלפיות, אותו תפקיד שיש לטלוויזיות - והמבין מבין. קריקטורה שמציגה בדיוק את מה שאני חושב על שיטת הבחירות הנוכחית.
בכנסת האחרונה יש עשרות מקרים שמבזים את הדימוי של "פרלמנט נבחרים": יש את מקרה שפיכת המים המפורסם של אנסטסיה מיכאלי, ויש את חוק הפופקורן הפופוליסטי, ויש לוביסטים כמו אפי איתם שיושבים בועדות של הכנסת כאילו עדיין היו חברי כנסת ועוד ועוד.
ועדיין אנחנו בוחרים לשחק את המשחק כל פעם מחדש. כאילו שהפעם יבוא שינוי. כאילו שהפעם נצליח להכניס איזה מפלגה חדשה או להריץ מועמד ראוי לראשות הממשלה.
יש התעוררות מבורכת בנושא הזה, של יוזמות שמנסות להכניס שינוי בתוך השיטה הקיימת. הם מבינים שהשיטה רקובה אבל עדיין מנסים לתקן אותה מבפנים.
יש את תנועת מתפקדים שאומרת שאם אי אפשר להכניס רשימה חדשה, בואו נכניס אנשים "משלנו" לרשימות הקיימות של המפלגות הותיקות. יש גם תנועות כמו דור האמת שמנסים דרך נושא הלגליזציה של צמח הקנאביס (או כמו שחבריי המלומדים אוהבים לקרוא לזה - "דה-קרמנילזציה", כי תכלס, איך צמח יכול להיות לא חוקי? ), את השחיתות הכלכלית שבשיטה, את בזבוז המשאבים וההפללה שעושים לעשרות אלפי אזרחים משכילים, יצירתיים ואכפתיים (אני בעצמי ביליתי סוף-שבוע באבו-כביר, אבל זה סיפור לפוסט אחר).
יש גם מפלגות ותנועות חדשות. יאיר לפיד ושלי יחימוביץ שחלק רואים בהם כתשובה שפויה לרדידות הקיימת. העם למען העם שבאים עם רצון טוב, אבל בלי מימון או או אנשים מוכרים ולכן סיכוייהם לעבור את אחוז החסימה (תהיתם פעם את מה הוא חוסם האחוז הזה?), שואפים לאפס. הכי הזויים ומסקרנים זו תנועת ארץ חדשה. שיתוף פעולה בין אלדד יניב, רני בלייר ותמיר חג'ג', זה משהו בהחלט משעשע ואפילו מעודד.
הנה סרטון בקמפיין שלהם שמשך את תשומת ליבו של ראש הממשלה, אשר שוקל אם לתבוע אותם על הוצאת דיבה -
מדובר בקמפיין מבריק שאני מחכה לראות לאן ייקח אותנו, איזה שחיתויות הוא יחשוף, כמה ציבור יתעורר ממנו ומה יהיו ההשלכות שלו.
המערכת הזו כבר לא משרתת אותנו
באירופה התחלפו לאחרונה הרבה שליטים - ספרד, יוון ואיטליה, שלושתן בחרו בשנה האחרונה, שלושתן העמידו ממשלות שמנסות לתקן בעיות שלא ניתן לתקן בשיטות הפעולה הנוכחיות. ולכן הן ימשיכו להיתקל בהפגנות ענק ובהתדרדרות כלכלית שתוביל לכיוון משבר עמוק. כי המשבר כבר לא קשור רק לכמה כסף יש לאנשים לאכול. המשבר קשור בזה שאנשים כבר לא מאמינים לאנשים שמגיעים לעמדות שהן מגיעים בתוך מערכת שהיא רקובה מהיסוד. מערכת שנבנתה על הסתרת מידע ודיסאינפורמציה, על הפרד ומשול, על אלימות פיזית ומילולית, על משחקי אגו ושליטה של זכרים כוחניים.
המערכת הזו, המכנית, המנותקת והלא אנושית כבר לא משרתת אותנו.
מערכת חדשה
אנשים רוצים מערכת חדשה, מבוססת ערבות הדדית ואכפתיות, מבוססת שקיפות ואמון, מערכת שבנויה מאנשים שפועלים ממקום טהור.
איך עושים את זה? איך יוצרים את זה?
בתור התחלה כדאי ללמוד עוד על המערכת הקיימת. על איך שדברים פה עובדים. לא חסרים אתרים שמסבירים דברים יפה מאוד. אם תכנסו ללינקים שהוספתי כאן בטוח תגיעו לכמה תובנות מרתקות.
כמו שכבר ציינתי בפוסטים קודמים, האלטרנטיבה קיימת.
ההשפעה שלנו על החיים שלנו תלויה במידת המעורבות שלנו במה שקורה.
קודם כל ברמה האישית - מה אני צורך באופן כללי, ובאופן יותר פרטני מה אני צורך דרך הפה - המזון שאנחנו מכניסים לעצמנו, ומה אני צורך דרך העיניים והאזניים - הבידור והחדשות שאני קולט.
מעבר לכך ברמה הקהילתית - בין אם זה מקום העבודה, המשפחה המורחבת, או המתנ"ס. עד כמה אני מעורה במה שקורה מסביבי, במה שהשכנים שלי והחברים שלי עושים, במה שהעיריה שלי ובית הספר של הילדים שלי עושים.
ובסוף ברמה הארצית (ולמעשה העולמית) - ופה יש לנו הזדמנות להבין - דרך קמפיין הבחירות הנוכחי - מה באמת קורה פה, ואיך אפשר לעשות דברים אחרת. מבחינה כלכלית, מבחינה סביבתית, מבחינה בטחונית ותקשורתית.
מה דור העתיד רוצה?
לסיום, במקום להקשיב לנאומים ולשלטים של הפוליטיקאים ויועציהם, בואו נקשיב לילדה אחת שנאמה באו"ם והצליחה לגרום לכל הפוליטיקאים להקשיב :
ברגע שמתחילה ההתעוררות, אז כבר מתחילות לעלות שאלות, ומגלים עוד ועוד אנשים שרוצים לפעול אחרת ופועלים אחרת ויוצרים אלטרנטיבה.
זה תלוי בבחירות.
לא הקרקס שקורה פעם בארבע שנים, אלא הבחירות שאנו עושים כל יום, ובמיוחד הבחירות שנחליט לעשות בזמן הקרוב.
הבחירה בידינו, אם נרצה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה