‏הצגת רשומות עם תוויות בחירות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בחירות. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 4 במרץ 2015

מס שפתיים בתחפושת


פעמים רבות אני שומע את האמירה שאני קיצוני.
שהרצון שלי לחיים נטולי אלימות, חיים של בחירה חופשית אמיתית,
חיים מלאי מודעות, ולקיחת אחריות מלאה,
הרצון הזה הוא קיצוני.
ובכן, כמו שאמרתי לחבר שאני מאוד מעריך כאשר הוא העלה את הטענה הזו לפני,
זה לא אני שקיצוני,
זה כל השאר....

כמו שאומרים הטבעונים, כאשר טוענים בפניהם שהם קיצונים:




ובכן השאיפה שלי היא גבוהה,
ואני בהחלט לא מושלם.
הרבה מהדברים שאני שואף אליהם אני לא מקיים באופן מלא.

אני רוצה להפסיק לשלם מסים שמממנים מלחמות ודיכוי של מיליוני אנשים,
ועדיין אני משלם ביטוח לאומי.

אני רוצה להפסיק לקנות מוצרים שנוצרו בתנאי עבדות.
ואשר יוצרים זיהום ופסולת בתהליך הייצור והצריכה שלהם,
ועדיין אני קונה קפה בכוסות חד פעמיות (מנייר לפחות).

אני רוצה להפסיק את האלימות המינית כלפי נשים,
אך אני עדיין מחפצן אותם במבטיי לעתים,
ועדיין צופה בפורנו (יותר מהסוג החובבני והלא ממוסחר, לא זה האלים) לפעמים.

אבל מצד שני אני גם אוהב לסתור את עצמי.
כנראה שכדי להתקיים חייבת להתקיים איזה סתירה פנימית.
סתירה בין האידאל הנשגב של האלוהות, לבין הכיעור המתוק של המציאות,
כי אחרת איך אפשר להסביר את כל זה?


       



להתחפש למורה

אחת הסיבות שלא הלכתי להיות מורה,
הוא שקשה לי מדי לגשר על הפער הזה בין  העולם הרצוי לבין המציאות.
איך אני אסביר לנערים ונערות מה זה דמוקרטיה כאשר אין בבית ספר דמוקרטיה?
איך אני יכול לדבר איתם על להצליח בלימודים ולהיות תלמידים טובים,
כאשר מה שזה אומר בעיקרו שהם פשוט צריכים להיות יותר טובים מאחרים,
לעמוד בציונים של המבחנים המיושנים,
כדי שיום אחד אולי יוכלו ללמוד את מה שהם באמת רוצים?

כיום אני מלמד עברית בכפר ג'סר א-זרקא.
אני עושה זאת בהתנדבות, במרכז הקהילתי,
בלי יותר מדי התערבות של המנהלים,
וגם בלי יותר מדי עזרה.
זה לעתים מאתגר, די מבלבל,
כי אין סילבוס ומבחנים ומטרה ברורה,
רק לחזק את העברית ולהרחיב אופקים,
ועל הדרך אני מנסה להכניס עוד כל מיני נושאים,
כמו מודעות סביבתית וחברתית, לקיחת אחריות, ויזמות.

אתמול הבאתי לשיעור פאות מצחיקות לכבוד פורים,
כל הנערות והנערים וגם המנהלים
לבשו וצחקו והצטלמו, כי אצלם אין חג שמתחפשים,
וכולם צריכים להתחפש לעצמם כל הימים...

שאלתי אותם אם הם יודעים למה מתחפשים בפורים,
ואז חשבתי לעצמי - רגע בעצם גם אני לא יודע....
ואז המצאתי תשובה -
אחשוורוש שינה את דעתו מהריגת היהודים בעצת המן,
לתלייתו של המן, וחנינה של היהודים,והפיכת מרדכי היהודי לגיבור.

מעבר למוטיב החוזר שאני לא כל-כך מתחבר אליו,
שרצו להרוג אותנו, ואז אלוהים בא לעזרתנו והרג את כל השאר,
יש פה סיפור על היפוף של הלב.
אחשוורוש, דרך ההתאהבות הבלתי רציונלית שלו באסתר,
הופך את לבבו ומחליט להושיע את עמה של אהובתו.

התחפושת באה להזכיר לנו שכולנו יכולים להתחפש,
כולנו יכולים להפוך להיות לרגע ילד, או אשה, או פרפר, או נבל.

אז אני החלטתי להתחפש ביום-יום למורה,
לא מורה בכיתה, אלא מורה לחיים,
והתלמיד הכי עקבי שלי הוא אני,
כל השאר באים והולכים, ולא תמיד מקשיבים,
אולי כי הם חושבים שאני יותר מדי קיצוני....


דב קוטב נעצר בפעולת מחאה על שינויי האקלים שממיסים לו את הבית
פעילות מחאה קיצונית?



קרנבל פורים של הפוליטיקאים

אתמול צפיתי בטלוויזיה של הוריי
(גם את זה אני עושה לפעמים, למרות שעקרונית אני בעד להפסיק),
וראיתי תשדירי בחירות, וגם את גב האומה.
נראה שכולם מאוד נהנים להשתתף בקרקס הזה,
לרדת אחד על השני, לצחוק על עצמם,
ויש בזה משהו מאוד יפה בעיניי,
כי הבדיחה היא עלינו אז למה שלא נצחק קצת על עצמנו.

העובדה שהפעולות של הפוליטיקאים גורמות לסבל של אלפי אנשים,
היא בעיניי רק משנית לעובדה שכל אחד מאיתנו תומך בה,
בכך שאנחנו משלמים מיסים.
ותרגיל טוב לקראת פורים יכול להיות לשים את עצמנו בנעליהם של הפוליטיקאים.
אם הייתי עכשיו, שר או טייקון או בעל עיתון,
מה אני הייתי עושה עם הכח שברשותי,
איך הייתי גם ממלא את תפקידי ומחויבותי לאנשים שעובדים בשבילי ואיתי,
ואיך הייתי יכול לנצל את הכח הזה כדי ליצור שינוי אמיתי,
אם דבר כזה בכלל אפשרי.

אני מאוד הייתי רוצה להתחפש לביבי,
לנסות להיכנס לנעליו המצוחצחות, ולחליפתו הנאה,
להוריד את זקני, ולסרק בלוריתי,
ולראות מה הייתי אומר, ואיך הייתי משחק את עצמי
בתור ראש- ממשלה.
אבל במקום אני אתחפש לגמד....


האם ביבי הוא בסך הכל לוחם דאעש מחופש?


אם הייתי ביבי,
כנראה שהייתי זקוק לכותב נאומים,
אבל בינתיים הנה הנאום שלי לבוחר:

אזרחי ישראל,
אני מתנצל.
אני מתנצל שאני לא הנבל שאתם חושבים שאני
אני בסך הכל אני. ביבי.

אני משרת שלכם, אני זה שאתם אוהבים לשנוא ולהכפיש.
יש איתי עוד משרתת אף יותר מסורה, קוראים לה שרה.
אנחנו אולי אוהבים לאכול גלידת פיסטוק,
ויש לנו קריזות, וגם בעיות עם העובדים,
אבל אתם יודעים מה, בסופו של דבר אנחנו לא כאלו שונים.

וייתכן שמחר לא נהיה במעון ראש-הממשלה,
ויהיה איזה בוז'י או ציפי, או יאיר או נפתלי,
ואתם יודעים מה, זה לא כזה נורא.
לנו יהיה יותר זמן לעשות מה שאנחנו אוהבים,
לנסוע לחו"ל ולדבר אנגלית, ולהיות עם אנשים חשובים.
כן זה מה שאנחנו אוהבים, ובזה אנחנו גם ממש טובים.

אז הרשו לי להציע לכם דבר אחד,
ביום הבחירות תבחרו במי שנראה לכם הכי ישר,
לא זה שיספר לכם סיפורים על כמה כל האחרים יותר גרועים,
אלא זה שידבר על עצמו, ויודה במה הוא טוב ובמה פחות
כי כולנו בני אדם, ולכולנו יש מגרעות.

אז פורים שמח לכל הבריות,
שנתהפך ונשתכר עד לא ידע מי ימין ומה הוא שמאל
כדי שנוכל לחזור ולהתחבר למקום הטהור
למקום שלא רק מדבר ומתלונן, אלא גם עושה
ועדיין מסוגל לראות ולהרגיש את האחר והשונה

אם נרצה....



      

יום ראשון, 7 בדצמבר 2014

להפסיק לשים פתקים שלא משנים ולהתחיל ליצור מטבעות חלופיים




אין למי להצביע, מה נעשה?
חייבים לחזק את האלטרנטיבה.

איזה אלטרנטיבה אני שואל?
במקום ביבי - לפיד או בוז'י או שלי? הם כן יצליחו להרכיב קואליציה? להעביר תקציב? לקדם את האינטרסים שלנו? ומה אם האינטרסים שלי ושל הרבה אנשים אחרים הם מאוד שונים? למה שאני ארצה לכפות עליהם את מה שאני חושב שנכון?

אני רוצה לקדם את האינטרסים שלי שהם לדעתי גם האינטרסים של רוב האנשים (אפילו אם הם לא יודעים זאת עדיין....):

קיימות, רווחה, שמחה, בריאות, השכלה, מגוון ביולוגי עשיר, שיקום וריפוי האדם והאדמה, חופש, אחווה.

איך אני יכול לעשות זאת במערכת הקיימת?
נגיד שמצאתי מפלגה שהמצע שלה יחסית תואם את הערכים שאני מדבר עליהם, עדיין יש סיכוי טוב שהיא לא תכנס לממשלה, שכוחה בכנסת יהיה קטן, ושרוב העיסוק שלה יהיה בקרבות פרלמנטריים ובחסימת האינטרסים המנוגדים.
זה תפקיד חשוב, אבל הוא לא ישפר לנו את החיים, אולי יאט את הפיכתם ליותר גרועים.

הממשלה, המערכת הפוליטית כולה נתונה למניפולציות של הגופים החזקים: הבנקים, תאגידי התקשורת, והטייקונים. איך משנים אותם? איך מתמודדים איתם בלי להישאב לתוך אותו משחק כוחני שרק מוציא את אלו שבאמת מנסים לשנות מותשים ומתוסכלים?


טבעה של שיתופיות 

איך שאני רואה זאת' זה המעבר לקהילתיות ולקיימות מקומית שיכול באמת להשפיע על חיינו בצורה המשמעותית ביותר.
האפשרות להעזר בשכנים ובחברים כדי לטפל בילדים, לתקן דברים, להכין ארוחות, ליצור תרבות ולא רק לצרוך. כל אלה יכולים להתקיים בקהילה - שכונה, יישוב קטן, קבוצת אוהדי כדורגל.

הבעיה שחיי הקהילה די נעלמו או התנוונו, והגורם המכריע לכך הוא לא השלטון, אלא הכסף שלנו. במקום לחלוק את המתנות שלנו, אנו חיים בכלכלה מבוססת כסף שבה לכל דבר יש מחיר - טיפול בילדים, טיפול בהורים, תרבות, השכלה. וכך אנו הופכים להיות תלויים בכסף במקום באנשים.

איך משפיע עלינו הכסף שאנחנו משתמשים בו?

הבעיה מתרחבת כאשר אנו מסתכלים איך עובד הכסף שלנו והכלכלה שלנו - הכסף שלנו הוא כסף שנוצר על ידי בנקים פרטיים כחוב נושא ריבית - כלומר תמיד קיים מחסור ממנו. העובדה הזו נותנת כח עצום לבנקים, כוח שעולה על הכוח של מוסדות השלטון ה"דמוקרטיים". כלומר בעוד אנו חיים במדינה שהיא לכאורה דמוקרטית, אנו מנוהלים ביום-יום שלנו על ידי מערכת כלכלית או יותר נכון כספית שהיא בבירור לא דמוקרטית. בנקים הם לא גוף דמוקרטי (למרות שעכשיו מנסים ליצור אחד כזה). ועם זאת הוא משפיע על חייינו ברמה היומיומית הרבה יותר מכל ממשלה כזו או אחרת.

הכסף שלנו שנוצר כחוב נושא ריבית גורם לכך שהכלכלה שלנו חייבת לצמוח כדי לנסות להחזיר את החובות ההולכים וגדלים שייצור הכסף יוצר.  הדרך שבה הכלכלה צומחת הוא על ידי תחרות וריכוזיות. כלומר כל גוף עסקי צריך להתחרות בגופים המקבילים לו, או להיעלם לטובת גוף עסקי גדול יותר, וכך נוצרת "צמיחה". אפשר לראות כדוגמא את מרכזי הקניות של BIG שצצים בצמתים מרכזיות ומחסלים את העסקים הקטנים. הצמיחה הזו גם מכלה את המשאבים הטבעיים והאנושיים שלנו - כל דבר חייב להפוך למוצר בעל מחיר, וכך אנחנו משמידים את אוצרות הטבע שלנו, ומכלים את המהות האנושית שלנו על ידי תמחור של הכל. אנו מחויבים לעשות זאת כל הזמן משום שהכסף תמיד נמצא במחסור, זוכרים?

 וכך אנו שבויים במעין מעגל קסמים של עוד צריכה, עוד צמיחה, עוד מחסור....


לגדל כסף? זה אפשרי...


מטבע שיתופי

כדי להחזיר את החיוניות ואת הרלוונטיות של חיי קהילה דרוש גם המנוע הכלכלי. וכדי שהכלכלה תחזור לתפקד, דרוש שיחזרו להתקיים הקהילות שהן הבסיס האורגני לחיי החברה. כלכלה מקומית שמטרתה לשקם את החברה והסביבה, יכולה לצמוח מתוך קהילה בעזרת מטבע מקומי אשר אינו מיוצר על בסיס חוב, ושבמקום לצבור ריבית הוא בעל ריבית שלילית, על פי עקרונות ה"כסף חופשי" של סילביו גזל.

מטבע כזה ממלא את התפקיד העיקרי שכסף היה אמור לעשות לפני שהוא הפך לכלי לשליטה - אמצעי סחר חליפין. מטבע כזה הוא מטבע שבבסיסו מיועד לעבור מאחד לשני. המטבע לא נועד לצבור ערך, להפך, הוא מאבד מערכו, הוא מתכלה, ממש כמו כל דבר אחר בטבע. לכן מטבע כזה יכול לגרום לשגשוג של קהילה מקומית משום שעל ידי הנפקה של כמות קטנה של מטבעות אפשר ליצור תנועה כלכלית ערה. הירקן משלם לשרברב שמשלם לגננת, שמשלמת לצבעי, שמשלם למורה למוזיקה, שמשלמת לטכנאי מחשבים שמשלם לירקן. כל זה בלי שעבר שקל אחד ביניהם, וכל הצרכים שלהם מולאו.

כדי ליצור מערכת מקומית כזו דרושה עבודת תכנון וניהול. זה לא מגיע יש מאין, ודרושים משאבים ראשוניים כדי להתחיל אותה. בעיקר דרוש זמן ונכונות של קבוצה מובילה של אנשים כדי להניע את התהליך. תרגמתי בעבר מדריך של שני כלכלנים שתיארו את השלבים השונים ביצירת מטבע קהילתי. זה בהחלט דורש עבודה.

וכאן טמון פרדוקס. מצד אחד הקהילות בעלות היכולת להניע וליצור שינוי כזה בתוכן הן קהילות מבוססות כלכלית ומשכילות. אך הקהילות האלו הן ברובן מפורדות יותר - מעין גטאות מלאות בכלובים של זהב. כל אחד ספון בביתו בין שלל מכשירי החשמל, המסכים והרהיטים המעוצבים. אין שם את הבסיס הרגשי ליצירת מערכת כלכלית מבוססת מטבע מקומי.

מנגד, הקהילות העניות - כפרים ערביים, שכונות חרדיות, עיירות פיתוח וכדומה, אשר בהן כבר קיימים גם מערכות שיתוף אשר תומכות בקהילה דוגמת גמ"ח (גמילות חסדים - מחסן קהילתי שבו ציוד שאפשר להשאיל, כלי עבודה, צעצועים לילדים, ציוד רפואי וכדומה), אך הן חסרות את הבסיס היזמי , וזקוקות לרוב לעזרה "חיצונית" של עמותה או גוף אשר יניע את התהליך.

וכך אנחנו נותרים עם קהילות עתירות משאבים וחסרות קהילתיות, וקהילות עתירות קהילתיות וחסרות משאבים.

כיצד אפשר לצאת מזה?

גם לי אין תשובה,
אבל לדעתי אם אנשים רבים ירכזו את המשאבים שלהם בפיתוח הכלכלה המקומית ובביסוס של מטבע מקומי, כזה שנותן מענה לצרכים האמיתיים של התושבים המקומיים, ולא לצרכים כוזבים שהחברות הגדולות מפרסמות לנו או אלו שהממשלה מנסה להפחיד אותנו בהם, אז אולי נתחיל לראות שינוי ממשי גם באיכות החיים שלנו וגם בשינוי אמיתי של המערכת.
זה דורש מאיתנו לשתף פעולה, זה דורש יוזמה, זה דורש לקיחת אחריות, וזה דורש להתעמת עם המערכת הקיימת, מערכת שכבר לא משרתת אותנו. נשמע מעייף? זה בהחלט יותר מעייף מלשים עוד פתק בקלפי, אבל זה גם מה שעשוי אשכרה לשנות את המצב...

אם נרצה...

נ.ב.

1. אני מרכז את המשאבים שלי (זמני ושכלי בעיקר) כדי לקדם את פרויקט אושר. בקרוב אושר יהפוך לקואופרטיב ויהווה אלטרנטיבה חלקית למערכת הקיימת. מוזמנים לקח חלק.

2. הנה  מספר פוסטים שכתבתי על השינוי המתבקש ביצירת הכסף ובשימוש בו, מוזמנים לקרוא בזמנכם החופשי:
השלב הבא של המהפכה - יצירת קהילה ומטבע לה
עקוב אחרי הכסף
אהבה, כסף ושינוי העולם
אשירים ומעושרים
העבודה כאמנות

3. הנה כמה מילים מרבי ומורי צ'ארלס:

    

יום שלישי, 16 באוקטובר 2012

הבחירה בידינו




הנה זה בא.
קרקס הבחירות.
כמה עשרות מפלגות שמתקוטטות ביניהן על מי ישב בכיסא בבניין הכנסת וימשיך להתקוטט במצג שווא - יש שיאמרו מבדר, ויש שיאמרו מחשיך עיניים.

בקריקטורה שלמעלה ישנן תיבות קלפי לצד הטלוויזיות. זו אחת הקריקטורות הכי מדויקות שראיתי, שמתארת את התפקיד שיש לקלפיות, אותו תפקיד שיש לטלוויזיות - והמבין מבין. קריקטורה שמציגה בדיוק את מה שאני חושב על שיטת הבחירות הנוכחית.

בכנסת האחרונה יש עשרות מקרים שמבזים את הדימוי של "פרלמנט נבחרים": יש את מקרה שפיכת המים המפורסם של אנסטסיה מיכאלי, ויש את חוק הפופקורן הפופוליסטי, ויש לוביסטים כמו אפי איתם שיושבים בועדות של הכנסת כאילו עדיין היו חברי כנסת ועוד ועוד.

ועדיין אנחנו בוחרים לשחק את המשחק כל פעם מחדש. כאילו שהפעם  יבוא שינוי. כאילו שהפעם נצליח להכניס איזה מפלגה חדשה או להריץ מועמד ראוי לראשות הממשלה.

יש התעוררות מבורכת בנושא הזה, של יוזמות שמנסות להכניס שינוי בתוך השיטה הקיימת.  הם מבינים שהשיטה רקובה אבל עדיין מנסים לתקן אותה מבפנים.
יש את תנועת מתפקדים שאומרת שאם אי אפשר להכניס רשימה חדשה, בואו נכניס אנשים "משלנו" לרשימות הקיימות של המפלגות הותיקות. יש גם תנועות כמו דור האמת שמנסים דרך נושא הלגליזציה של צמח הקנאביס (או כמו שחבריי המלומדים אוהבים לקרוא לזה - "דה-קרמנילזציה", כי תכלס, איך צמח יכול להיות לא חוקי? ), את השחיתות הכלכלית שבשיטה, את בזבוז המשאבים וההפללה שעושים לעשרות אלפי אזרחים משכילים, יצירתיים ואכפתיים (אני בעצמי ביליתי סוף-שבוע באבו-כביר, אבל זה סיפור לפוסט אחר).

יש גם מפלגות ותנועות חדשות. יאיר לפיד ושלי יחימוביץ שחלק רואים בהם כתשובה שפויה לרדידות הקיימת. העם למען העם שבאים עם רצון טוב, אבל בלי מימון או או אנשים מוכרים ולכן סיכוייהם לעבור את אחוז החסימה (תהיתם פעם את מה הוא חוסם האחוז הזה?), שואפים לאפס. הכי הזויים ומסקרנים זו תנועת ארץ חדשה. שיתוף פעולה בין אלדד יניב, רני בלייר ותמיר חג'ג', זה משהו בהחלט משעשע ואפילו מעודד.

הנה סרטון בקמפיין שלהם שמשך את תשומת ליבו של ראש הממשלה, אשר שוקל אם לתבוע אותם על הוצאת דיבה -


               


מדובר בקמפיין מבריק שאני מחכה לראות לאן ייקח אותנו, איזה שחיתויות הוא יחשוף, כמה ציבור יתעורר ממנו ומה יהיו ההשלכות שלו.

המערכת הזו כבר לא משרתת אותנו

באירופה התחלפו לאחרונה הרבה שליטים - ספרד, יוון ואיטליה, שלושתן בחרו בשנה האחרונה, שלושתן העמידו ממשלות  שמנסות לתקן בעיות שלא ניתן לתקן בשיטות הפעולה הנוכחיות. ולכן הן ימשיכו להיתקל בהפגנות ענק ובהתדרדרות כלכלית שתוביל לכיוון משבר עמוק. כי המשבר כבר לא קשור רק לכמה כסף יש לאנשים לאכול. המשבר קשור בזה שאנשים כבר לא מאמינים לאנשים שמגיעים לעמדות שהן מגיעים בתוך מערכת שהיא רקובה מהיסוד. מערכת שנבנתה על הסתרת מידע ודיסאינפורמציה, על הפרד ומשול, על אלימות פיזית ומילולית, על משחקי אגו ושליטה של זכרים כוחניים.

המערכת הזו, המכנית, המנותקת והלא אנושית כבר לא משרתת אותנו.


                      


מערכת חדשה

אנשים רוצים מערכת חדשה, מבוססת ערבות הדדית ואכפתיות, מבוססת שקיפות ואמון, מערכת שבנויה מאנשים שפועלים ממקום טהור.

איך עושים את זה? איך יוצרים את זה?
בתור התחלה כדאי ללמוד עוד על המערכת הקיימת. על איך שדברים פה עובדים. לא חסרים אתרים שמסבירים דברים יפה מאוד. אם תכנסו ללינקים שהוספתי כאן בטוח תגיעו לכמה תובנות מרתקות.

כמו שכבר ציינתי בפוסטים קודמים, האלטרנטיבה קיימת.
ההשפעה שלנו על החיים שלנו תלויה במידת המעורבות שלנו במה שקורה.

קודם כל ברמה האישית -  מה אני צורך באופן כללי, ובאופן יותר פרטני מה אני צורך דרך הפה - המזון שאנחנו מכניסים לעצמנו, ומה אני צורך דרך העיניים והאזניים - הבידור והחדשות שאני קולט.

מעבר לכך ברמה הקהילתית - בין אם זה מקום העבודה, המשפחה המורחבת, או המתנ"ס. עד כמה אני מעורה במה שקורה מסביבי, במה שהשכנים שלי והחברים שלי עושים, במה שהעיריה שלי ובית הספר של הילדים שלי עושים.

ובסוף ברמה הארצית (ולמעשה העולמית) - ופה יש לנו הזדמנות להבין -  דרך קמפיין הבחירות הנוכחי -  מה באמת קורה פה, ואיך אפשר לעשות דברים אחרת. מבחינה כלכלית, מבחינה סביבתית, מבחינה בטחונית ותקשורתית.


מה דור העתיד רוצה? 

לסיום, במקום להקשיב לנאומים ולשלטים של הפוליטיקאים ויועציהם, בואו נקשיב לילדה אחת שנאמה  באו"ם והצליחה לגרום לכל הפוליטיקאים להקשיב :


                


ברגע שמתחילה ההתעוררות, אז כבר מתחילות לעלות שאלות, ומגלים עוד ועוד אנשים שרוצים לפעול אחרת ופועלים אחרת ויוצרים אלטרנטיבה.
זה תלוי בבחירות.
לא הקרקס שקורה פעם בארבע שנים, אלא הבחירות שאנו עושים כל יום, ובמיוחד הבחירות שנחליט לעשות בזמן הקרוב. 

הבחירה בידינו, אם נרצה...