אז מה התוכנית?

הרבה אנשים שואלים אותי, אוקיי, מהפכה, מגניב...
אבל מה אתה רוצה? מה המטרה שלך? איך תדע שהצלחת?

היו לי כמה תוכניות. יש עוד מלא רעיונות ודברים שקורים. אבל וואלה, לא יודע מה התוכנית שבאמת תצליח....


האמת היא שאין לי תוכנית, יש לי רק חלום (וזה לא לקנות למישהי יהלום)...

יש לי חלום שאף אדם לא ימות מרעב.

בתור התחלה אפשר לדרוש שהמזון שנזרק היום ברשתות המזון ובמוסדות המדינה, רק כדי לשמור על מחירים רווחיים ועל תקנות תברואה מטופשות, יחולק לאנשים רעבים...



יש לי חלום שבעלי-חיים ובני-אדם יחיו אלו לצד אלו ללא פחד ושעבוד ואכזריות.

בתור התחלה הייתי רוצה לראות את הקופים בחוות מזור משוחררים, ואת מגמת הטבעונות בארץ ובעולם הולכת וגדלה.



יש לי חלום שישראלים ופלשתינים יחיו בשלום, שנתחתן זה עם זה אם בא לנו, שנלך לאן שאנחנו רוצים בלי לפחד, ובלי להיות חמושים מכף רגל ועד ראש,  ושנבחר  באיזה מסורת דתית שאנחנו רוצים.

אפשר להתחיל בלהעניק זכויות אזרחיות שוות לכל התושבים בישראל ופלשתין, ולדאוג שהילדים של כולם ידעו לדבר גם עברית וגם ערבית.



יש לי חלום שהילדים שיהיו לי יזכו לחינוך לערכים, לאהבת הזולת, ליצירה ולחופש ללמוד את מה שהם באמת אוהבים.

אפשר להתחיל עם הUNSCHOOLING של תנועת החינוך הביתי.



יש לי חלום שהממשלה תהפוך להיות ה"משרתיה" , ונציגי הציבור באמת יפעלו מתוך תחושת שירות למען הכלל ולא מתוך אינטרסים צרים ומשחקי כוח.

אפשר להתחיל בלקחת יותר מעורבות בעניינים הציבוריים.



טוב אז יש התחלות...
אבל איך מגשימים את החלומות הגדולים האלו?

אני לא יודע.
הם לפעמים נראים גדולים מדי. לא ריאלים. לא ממוקדים.
אבל כאלו הם חלומות. הם מעורפלים. נעים בין מציאות לדמיון. בלי סוף והתחלה ברורים.
ונראה לי שמישהו חכם אמר פעם שרק אלו שמעיזים לחלום הם גם אלו שבסוף מגשימים.

לפני בערך 120 שנה, בחור נחמד קוראים אותו הרצל, העיז לחלום על מדינה ליהודים.
לפני בערך 100 שנה, זוג אחים קוראים אותם רייט, העיזו לחלום על לעוף בשמיים.
לפני בערך 50 שנה, כומר נחוש קוראים אותו קינג, העיז לחלום על שוויון זכויות אזרחי לשחורים בארצות הברית.

האנשים האלו גם נקטו עמדה ועשו. הם הלכו כל ימי חייהם בדרך שלהם..

אני קטונתי, עוד לא עשיתי דבר. אין לי לא תוכנית ולא מטרה ברורה.
אבל הדרך שלהם והתעוזה שלהם עוררו בי השראה, ואני מעז גם לחלום.

את החלומות האלו אני לא יכול להגשים בעצמי.
זה לא כמו לעשות קריירה או להקים משפחה. זה גדול ממני.

אבל אם לעוד אנשים יש את אותם חלומות, אז אולי לחלקנו גם יש  תוכניות להגשים אותם.
אולי ביחד יהיה אפשר לעשות משהו ולהניע שינוי כיוון, כי כרגע נראה שאנחנו רק הולכים ומתרחקים מהחלום.

אז אם במקרה יש לכם איזה רעיון טוב, או תוכנית עסקית ממש טובה, או פשוט הרבה זמן או כסף שבא לכם להשקיע לטובת הגשמת החלומות המשותפים שלנו, אל תתביישו, דברו, שתפו, זה תלוי רק בנו.

אם נרצה...

      

נ.ב. שיניתי את ההגדרות של הבלוג ואני מקווה שעכשיו תוכלו להגיב, אז תרגישו חופשי

עקוב אחרי הכסף

זה המשפט שפתר את חקירת ווטרגייט.
זו העצה המחוכמת שהמודיע "גרון עמוק" מייעץ לצמד העיתונאים וודוורד וברנשטיין ומוביל אותם לפתור את החקירה, ולהפיל את הנשיא ניקסון, במה שנחשב על ידי רבים כתחקיר העיתונאי הגדול של המאה.

עקוב אחרי הכסף.

כל-כך פשוט.

ועדיין אנחנו הולכים כסומים לעבודה האינסופית. עדיין הננו עבדים.
לא של ממשלה, לא של טייקונים, אלא של שיטה, של רעיון, של סוג של דת, הדת בעלת מספר המאמינים הגדול ביותר בעולם, דת שסוגדת לכסף.

אבל הסגידה הזו, בשילוב עם נוחות/יאוש וסימום מתמשכים, מעוורת אותנו מהראייה הפשוטה של מה זה כסף, ולמה הוא פועל כמו שהוא פועל.


                  



ולמי שרוצה להבין יותר בפירוט איך כסף נוצר ועל ידי מי, כדאי שיקדיש את החמש דקות הבאות לצפייה בסרטון הזה:

                 

ולמי שרוצה לדעת אפילו עוד קצת כדאי להכנס לכאן. ויש עוד מלא חומר בנושא.

העניין הוא כזה, אנחנו חיים בתרמית אחת גדולה. כל הכלכלה הזו בנוייה על מספרים מצוצים מהאצבע שאנחנו בוחרים להאמין להם משתי סיבות פשוטות:
1. רוב האנשים לא יודעים איך השיטה עובדת, ומעולם לא שאלו את עצמם איך נוצר כסף.
2. מי שכן הבין וראה, וניסה לשנות,  או שהושתק, או שנתקל ביותר מדי חוסר אמון והחליט לפרוש.

האתגר הוא שמתישהו בזמן הקרוב - שבועות, חודשים, שנים, המערכת הכלכלית תקרוס. קריסה אמיתית, טובה כזו, לא כמו הקריסות הדרדלה של 2008-9, ושל שנות ה-30 של המאה ה-20. קריסה מפנקת, מגדל בבל סטייל. ויש צורך אמיתי לשנות, יש דחיפות כמו שאומרים. אבל רגע, צריך להרגע, אי אפשר לעשות דברים בלחץ. קודם כל לנשום.

וברגע שנושמים,  ראו זה פלא, השינוי קורה, והוא מתהווה ממש לנגד עיניי.
הנושא הזה של איך כסף, ומה כסף ולמה כסף, ממש חם עכשיו, ויותר ויותר אנשים מתעניינים ומתעסקים בזה.
מי שבעיקר הפך את הנושא לחם זה בלוגר יקר בשם ערן שהחליט לפתוח את הבלוג המופלא - הכלכלה האמיתית.
באמת אחת מפנינות האינטרנט שנראו כאן לאחרונה , וללא ספק יירשם לו מקום של כבוד בדברי הימים של המהפכה.

השלב הבא, שהחל אתמול, זה מפגש שהתקיים בבר-קיימא, הבר הקואופרטיבי שבבעלותי המשותפת (שלי ועוד איזה 300 חברים), שבו נכחו כמה עשרות מוחות מבריקים, אנשים בעלי לב גדול ואכפתי, ומעט מאוד אגו.

לייצר כסף... :)

היה בלבול, וקצת חוסר הבנה, והיתה גם התרגשות של משהו גדול שקורה. של הנה הגענו לדבר תכלס על מה שיכול לעשות פה שינוי של ממש, לעשות פה מהפכה. להתחיל לייצר כסף. 

יותר נכון ליצור מטבע.

למי שלא מבין את ההבדל בין מטבע לכסף, אז כסף זה כמו הכתב, ומטבע זה כמו השפה שבה אתה כותב. הכתב לכשעצמו - הכסף - הוא מצוין.
אבל השפה - המטבע  - והחוקים המפגרים שעל פיהם הוא מנוהל, כבר צרים מלהכיל את העושר הרב שגלום בסיפור הזה שנקרא החיים.

למעשה מדובר ביצירת רעיון חדש. כי זה לא רק המטבע. המטבע הוא רק עוד אמצעי ליצור מערכת חדשה. מערכת ערכים חדשה.

כי ברגע שאתה משנה את התפיסה שלך לגבי כסף, אז כל הדברים האחרים שמסביב גם משתנים. ברגע שכסף הוא לא סיבה לדאגה, אלא משהו מבורך שעוזר לנו לקיים את חיינו, במקום משהו שתמיד חסר איפשהו, זה משהו שיש ממנו שפע, אז לפתע יש יותר זמן להסתכל לעומק על הדברים האחרים.

על הדברים הקטנים של החיים. על החרקים ועל החתולים. על המחוות ועל הגינונים. על המשמעויות ועל הגוונים.
פתאום יש הבנה שגם החברה יכולה להראות אחרת, וצורת החיים שלנו פתאום תתהפך לגמרי.
במקום לעשות את מה שאנחנו חייבים ורק אחר כך את מה שאנחנו אוהבים, נעשה בעיקר את מה שאנחנו אוהבים. מתוך אהבת הזולת, ולא רק מאהבת עצמי.

הכסף הוא שער מדהים לזה, דווקא משום שהוא כל כולו מדומיין, כל שעלינו לעשות הוא לדמיין אותו אחרת. מה שנקרא - אם נרצה...

אז תתכוננו בקרוב לעוד ועוד דיבורים בנושא. בתקשורת, בסלון, ברשת. המם הזה הולך להיות יותר ויותר על סדר היום הציבורי. איזה כיף :)

הבחירה בידינו

הנה זה בא.
קרקס הבחירות.
כמה עשרות מפלגות שמתקוטטות ביניהן על מי ישב בכיסא בבניין הכנסת וימשיך להתקוטט במצג שווא - יש שיאמרו מבדר, ויש שיאמרו מחשיך עיניים.

בקריקטורה שלמעלה ישנן תיבות קלפי לצד הטלוויזיות. זו אחת הקריקטורות הכי מדויקות שראיתי, שמתארת את התפקיד שיש לקלפיות, אותו תפקיד שיש לטלוויזיות - והמבין מבין. קריקטורה שמציגה בדיוק את מה שאני חושב על שיטת הבחירות הנוכחית.

בכנסת האחרונה יש עשרות מקרים שמבזים את הדימוי של "פרלמנט נבחרים": יש את מקרה שפיכת המים המפורסם של אנסטסיה מיכאלי, ויש את חוק הפופקורן הפופוליסטי, ויש לוביסטים כמו אפי איתם שיושבים בועדות של הכנסת כאילו עדיין היו חברי כנסת ועוד ועוד.

ועדיין אנחנו בוחרים לשחק את המשחק כל פעם מחדש. כאילו שהפעם  יבוא שינוי. כאילו שהפעם נצליח להכניס איזה מפלגה חדשה או להריץ מועמד ראוי לראשות הממשלה.

יש התעוררות מבורכת בנושא הזה, של יוזמות שמנסות להכניס שינוי בתוך השיטה הקיימת.  הם מבינים שהשיטה רקובה אבל עדיין מנסים לתקן אותה מבפנים.
יש את תנועת מתפקדים שאומרת שאם אי אפשר להכניס רשימה חדשה, בואו נכניס אנשים "משלנו" לרשימות הקיימות של המפלגות הותיקות. יש גם תנועות כמו דור האמת שמנסים דרך נושא הלגליזציה של צמח הקנאביס (או כמו שחבריי המלומדים אוהבים לקרוא לזה - "דה-קרמנילזציה", כי תכלס, איך צמח יכול להיות לא חוקי? ), את השחיתות הכלכלית שבשיטה, את בזבוז המשאבים וההפללה שעושים לעשרות אלפי אזרחים משכילים, יצירתיים ואכפתיים (אני בעצמי ביליתי סוף-שבוע באבו-כביר, אבל זה סיפור לפוסט אחר).

יש גם מפלגות ותנועות חדשות. יאיר לפיד ושלי יחימוביץ שחלק רואים בהם כתשובה שפויה לרדידות הקיימת. העם למען העם שבאים עם רצון טוב, אבל בלי מימון או או אנשים מוכרים ולכן סיכוייהם לעבור את אחוז החסימה (תהיתם פעם את מה הוא חוסם האחוז הזה?), שואפים לאפס. הכי הזויים ומסקרנים זו תנועת ארץ חדשה. שיתוף פעולה בין אלדד יניב, רני בלייר ותמיר חג'ג', זה משהו בהחלט משעשע ואפילו מעודד.

הנה סרטון בקמפיין שלהם שמשך את תשומת ליבו של ראש הממשלה, אשר שוקל אם לתבוע אותם על הוצאת דיבה -


               


מדובר בקמפיין מבריק שאני מחכה לראות לאן ייקח אותנו, איזה שחיתויות הוא יחשוף, כמה ציבור יתעורר ממנו ומה יהיו ההשלכות שלו.

המערכת הזו כבר לא משרתת אותנו

באירופה התחלפו לאחרונה הרבה שליטים - ספרד, יוון ואיטליה, שלושתן בחרו בשנה האחרונה, שלושתן העמידו ממשלות  שמנסות לתקן בעיות שלא ניתן לתקן בשיטות הפעולה הנוכחיות. ולכן הן ימשיכו להיתקל בהפגנות ענק ובהתדרדרות כלכלית שתוביל לכיוון משבר עמוק. כי המשבר כבר לא קשור רק לכמה כסף יש לאנשים לאכול. המשבר קשור בזה שאנשים כבר לא מאמינים לאנשים שמגיעים לעמדות שהן מגיעים בתוך מערכת שהיא רקובה מהיסוד. מערכת שנבנתה על הסתרת מידע ודיסאינפורמציה, על הפרד ומשול, על אלימות פיזית ומילולית, על משחקי אגו ושליטה של זכרים כוחניים.

המערכת הזו, המכנית, המנותקת והלא אנושית כבר לא משרתת אותנו.


                      


מערכת חדשה

אנשים רוצים מערכת חדשה, מבוססת ערבות הדדית ואכפתיות, מבוססת שקיפות ואמון, מערכת שבנויה מאנשים שפועלים ממקום טהור.

איך עושים את זה? איך יוצרים את זה?
בתור התחלה כדאי ללמוד עוד על המערכת הקיימת. על איך שדברים פה עובדים. לא חסרים אתרים שמסבירים דברים יפה מאוד. אם תכנסו ללינקים שהוספתי כאן בטוח תגיעו לכמה תובנות מרתקות.

כמו שכבר ציינתי בפוסטים קודמים, האלטרנטיבה קיימת.
ההשפעה שלנו על החיים שלנו תלויה במידת המעורבות שלנו במה שקורה.

קודם כל ברמה האישית -  מה אני צורך באופן כללי, ובאופן יותר פרטני מה אני צורך דרך הפה - המזון שאנחנו מכניסים לעצמנו, ומה אני צורך דרך העיניים והאזניים - הבידור והחדשות שאני קולט.

מעבר לכך ברמה הקהילתית - בין אם זה מקום העבודה, המשפחה המורחבת, או המתנ"ס. עד כמה אני מעורה במה שקורה מסביבי, במה שהשכנים שלי והחברים שלי עושים, במה שהעיריה שלי ובית הספר של הילדים שלי עושים.

ובסוף ברמה הארצית (ולמעשה העולמית) - ופה יש לנו הזדמנות להבין -  דרך קמפיין הבחירות הנוכחי -  מה באמת קורה פה, ואיך אפשר לעשות דברים אחרת. מבחינה כלכלית, מבחינה סביבתית, מבחינה בטחונית ותקשורתית.


מה דור העתיד רוצה? 

לסיום, במקום להקשיב לנאומים ולשלטים של הפוליטיקאים ויועציהם, בואו נקשיב לילדה אחת שנאמה  באו"ם והצליחה לגרום לכל הפוליטיקאים להקשיב :


                


ברגע שמתחילה ההתעוררות, אז כבר מתחילות לעלות שאלות, ומגלים עוד ועוד אנשים שרוצים לפעול אחרת ופועלים אחרת ויוצרים אלטרנטיבה.
זה תלוי בבחירות.
לא הקרקס שקורה פעם בארבע שנים, אלא הבחירות שאנו עושים כל יום, ובמיוחד הבחירות שנחליט לעשות בזמן הקרוב. 

הבחירה בידינו, אם נרצה...

יום יום חג

איזה שבוע עבר עלי...

סוכות כזה מזמן לא היה  לי - בלי עבודה, בלי משפחה, ואפילו בלי טלפון.
חופש מוחלט!

לפני שבוע ההורים שלי טסו  לחו"ל לבקר את אחי שגר בתאילנד והשאירו לי את האוטו. אחותי החליטה להשתתף בסדנה במשך שבוע, וכך נותרתי בערב החג לבד. בודד וגלמוד? ממש לא.  זו הייתה הזדמנות מצוינת להגשים חלום ולבנות סוכה במרכז העיר.

הכותרת: סוכת שלום. כמו זו  ששלומית בנתה בשיר המפורסם.

המיקום: שדרות רוטשילד. זכר לשדרת האוהלים בשנה שעברה. שדרה שיותר מכל סימלה עבורי ארעיות, חברותא ושותפות גורל. כמו המהות של חג הסוכות.

החברה: חברים ועוברי אורח. אנשי מחאה ומהפכה של אהבה. כל מי שרצה לחגוג את החג ביחד ולוא דוקא בחברת המשפחה הביולוגית.

זו פעם ראשונה שאני בונה סוכה. טוב לא ממש אני בניתי אותה. אני רק אמרתי לכמה חברים - בוא  נבנה סוכה, וזה קרה. 

היופי בסוכה הזו היא שכולה היתה מחומרים ממוחזרים. שקל לא  הוצאנו עליה.

את הקרשים  - מצאנו, הבדים - אנשים הביאו מהבית, את הסכך - הורדנו מעצים בשכונה (באישור השכנים כמובן), ועל הקישוטים ניצחה חברה  שמומחית בהכנת דברים יפים מפסולת אנושית כמו קרטונים ובקבוקי פלסטיק. ויצאו דברים ממש יפים!! רק את ארבעת המינים הלכנו לקנות בכיכר רבין. עדיין לא מצאתי באיזור עצי אתרוגים...

בנינו את הסוכה בצהרים וחיכינו. התחיל טפטוף קל. רוב  מי שהיה  בבנייה כבר הלך לארוחת חג או  הביתה, וכך נותרנו אני, אמיר, לירון, בציפייה לראות מי יגיע בערב. אם נבנה אותה, האם הם יגיעו?

                

הערב הגיע ואיתו הגיעה שמחת החג - אורחים רבים באו, כ-30 אנשים חגגנו יחדיו את ארוחת החג, היתה מוזיקה, והיתה אחווה. כל מי שהגיע נהנה. מזמן לא ניהנתי ככה בארוחת חג. יש משהו בחגיגה בחוץ, בסוכה, שנבנתה ביחד, בלי תכנון, פשוט מתוך רצון לחלוק את השמחה ואת האהבה.

במהלך היומיים הקרובים הייתי בסוכה לסירוגין. אנשים באו והלכו. היו זקנים עם מטפלות שרצו לשבת קצת בסוכה ולנוח. היתה בחורה צעירה שרצתה להיכנס ולברך את הסוכה. היו כאלו שרצו לנהל שיחה על המיקום האסרטרטגי  שלה ועל עתיד המחאה. כל המפגשים  היו מרגשים. כל מי שעבר, גם אם לא עצר, הסתכל והסתקרן והתעניין. המיצג עבד. הסוכה הפיצה את האור שהיא היתה אמורה. 

ביום שלישי בלילה, בעודי ישן בסוכה נפתחו ארובות השמיים. טוב לא ממש... מסתבר שאלו היו ממטרות. כדי לא להרטב זזתי למרכז הסוכה. התזוזה הזו חשפה את הטלפון שלי שהיה מתחת לכרית, וכשהתעוררתי הטלפון כבר איננו. עוגמת נפש? ממש לא. אמנם סכום נכבד של כסף הושקע במכשיר  הקטן הזה, אבל אם יש משהו  שלמדתי זה שהכל קורה מסיבה, ובמקום להתבאס על מה שאבד כדאי לראות את הצד הטוב של הדברים - אני משוחרר מטלפונים :) אני לא צריך לענות  לאף אחד. המשפחה  גם כך לא נמצאת, בוס  אין, ואני יכול להיות חופשי מהטכנולוגיה לכמה ימים.

איזה תענוג!! עוד חופש מעוד משהו שהפכנו להיות תלויים בו במידה בלתי סבירה!!

ביום רביעי עזבתי את הסוכה, ויצאתי לכיוון מחנה האקלים הראשון בישראל. מדובר באיחוד של כמה ארגוני סביבה מהמובילים בארץ:  גרינפיס האדירים שאוהבים לטפס על ספינות ומנופים כדי להציל את האדמה ובעלי החיים. מגמה ירוקה שיוצרים מודעות בכל הארץ ובכל הקמפוסים בנוגע להרס הסביבה המקומית על ידי תאוות הבצע השלטונית. החברה להגנת הטבע הותיקה עם הפעילים הצעירים והחמודים שלה. אדם טבע ודין שנותנים את הייצוג המשפטי בכל המאבקים. וכמובן איך לא, פסטיבל אקטיביזם שדואג לאחד את הארגונים והמאבקים. 

לשמחתי יצא לי השנה להכיר  פעילים מכל הארגונים, ושמחתי לראות את כולם מתקבצים תחת סוכה אחת בעמק האלה. הסיבה להתכנסות המשותפת הזו היא הרצון של חברה אמריקאית חובבת נפט וכסף, ושל ממשלה כוחנית ובלתי מתחשבת לעשות ניסוי מזהם ומסוכן. היה יפה לראות אנשים מארגונים שונים משתפים פעולה ביחד, מרימים שלטים, ומכינים אוכל, בלי אגו ובלי תשלום, אלא רק מתוך רצון להציל עוד חתיכת אדמה מהמלתעות האימתניות של ההון והקידמה. 

ביום חמישי, אחרי צילום ענק של "באנר" אנושי (בתמונה למעלה), יצאנו לדרך, אני ועוד שלושה טרמפיסטים לכיוון חוף הבונים, לפסטיבל "ברנינג-מן" הישראלי.  מדובר בפיילוט לפסטיבל האמריקאי, כך שהכניסה היתה בחינם. עקרונות הפסטיבל הם מופלאים בעיני :

- ביטוי עצמי רדיקלי (להראות את המוזרות שבכל אחד)

- הכלה של כל מי שנמצא (כי כולנו מוזרים)

- נתינה (אין כסף בפסטיבל, חולקים אוכל, אלכוהול וכל מה שיש)

- לא  משאירים עקבות (שמירה על הסביבה)

היו שלושה ימים מופלאים של ים, פריזבי, ריקודים, מדורות, מופעי אש, אנשים יפים ומוזרים, שיחות על מהפכה ועל החיים, זריחות ושקיעות, והרבה מאוד חברים. אפשר לומר שגן-עדן זה כאן.

                          

לסיום החופשה עברתי בקיבוץ כדי לאכול ארוחת חג שני עם סבא והדודים. ומשם חזרה לסוכה בשדרה לחגיגה עם חברים, לסגירת מעגל.

החגים נגמרו, שנה חדשה החלה.

הדרך עודנה נמשכת, המסע לשינוי התודעה עדיין קיים.

 אני לא חזרתי לעבוד, אני עדיין מחפש איך ליצור את  השינוי בתוכי ובעולם. אבל נראה לי שהדרך הנכונה לעשות זאת היא לחגוג את החיים האלה. כי כל יום יכול להיות חג. אם נרצה....