נצח קטן בגולן

הסיפור שלנו על הנצח הקטן  שקרה בגולן מתחיל  לפני מיליארדי טריליוני שנים, או הרבה יותר מזה (או שבעצם זה היה שלשום? קשה באמת להגיד). באותו זמן היקום כולו היה בסך הכל  רק אבק כוכבים.

מהאבק הזה נוצר יום אחד משה קאשי. משה הוא חובב אסטרונומיה שיצא מהארון, לא בחיבתו לגברים, אלא בחיבתו לסלעים וגושי גזים חלליים. מרוב שהוא אוהב אותם - לא סתם אוהב, הוא ממש חובב אותם - משה נהיה המנהל של המרכז לאסטרונומיה ומדע במועצה האזורית גלבוע על שם אילן רמון.

משה קאשי אוהב גם לספר סיפורים על תולדות היקום, סיפורים שאותם מספרים לנו הכוכבים כבר נצח נצחים.

אחד הסיפורים המדהימים שמספר משה הוא שכוכב בשם ביטלג'וס התפוצץ לו לפני כמה אלפי שנים, ומתישהו במאה שנים הקרובות האור של הפיצוץ הזה יגיע לאטמוספירה של כדור הארץ, והאור שלו הולך להאיר את השמיים, כך שלמראית עין אנוש, יהיה ירח נוסף בשמיים, למשך חמישה חודשים.

אז לפני שנמשיך עם הסיפור על הנצח הקטן בגולן, הנה עוד כמה סיפורים על היקום והמציאות כפי שמביא אותם שדרן הרדיו - ג'ו רוגאן:

                


סיפורנו ממשיך לפני בין 2-25 מיליון שנה, תלוי איך סופרים. באותו הזמן הארץ רעדה ולהטה. הלוחות הטקטוניים נעו להם והתחככו, והשבר הסורי-אפריקני נולד. באותו הזמן הרי הגעש של רמת הגולן ירקו וקלחו לבה נוזלית. חלקה התקשתה באוויר, חלקה המשיכה לזרום. לבסוף התקררה האדמה ויצרה גושי בזלת עצומים אשר פזורים בכל מקום.
יום אחד הגיעו כמה בני אנוש מוזרים והחליטו ליצור מגושי הבזלת הללו מחסומים מפני הרוח בשביל כירים לבישול, ועשו מהם שבילים, ומעבר לרכבים...
אבל רגע, מה אני קופץ, בוא נחזור קצת אחורה ללפני שהגיעו בני האנוש.

פעם, לפני כך וכך שנים, היתה לה מושבת נמלים בשטח קטן באותו הגולן.
למושבה לא היה שם, היא סתם היתה. בעצם לא סתם. היא היתה!!
הנמלים יצרו קנים מפוארים שאכלסו אלפי נמלים מכל מיני גדלים. הם יצרו שיירות ארוכות של עשרות מטרים, והם אספו המון זרעים של קוצים. את הקוצים הם מיינו ואגרו וזללו, ואת השאריות הם זרקו לזבל, מסביב לפתח המחפורת שלהם.

בזמן שהנמלים עבדו ומיינו וזיבלו ואכלו, בני האנוש חגגו.
הם צרכו ובידרו ורקדו ושרו. באחת החגיגות שלהם, אי שם באשראם כלשהו במדבר, ביקרו שני מלאכים.
המלאך סופי והמלאך אמיתי.
זכורה לי הפעם הזו, לפני שנה בדיוק, ששמעתי את המלאך אמיתי שר למלאך סופי - "סופי, השם אוהב אותך, סופי, השם שומר עליך".
אז עוד לא ידעו המלאכים סופי ואמיתי שהם ישיגו נצחון (נצח קטן) בגולן.

המלאך סופי בתמונה שצילם המלאך הצלם המוכשר אמיתי

עברה לה שנה, ויום אחד הגיעו המלאכים סופי ואמיתי, ביחד עם הקוסמת ליה, והחליטו בואו נקים חווה.
חווה למה? לא יודעים. חווה לעצי פירות (יער מאכל), ולסדנאות, ולהופעות, ולמה שעוד יבוא.
המלאכים החמודים, לא ידעו שהשטח שבו הם מתכוונים להקים את החווה, הוא בדיוק אותו שטח שהיה המזבלה של מושבות הנמלים, אותו השטח היה גם הפליטות של הקלחת של הלוחות הטקטוניים שזזים.
זה גם היה אותו השטח שנוצר מאותו אבק כוכבים שעליו יספר לנו משה קאשי ביום מן הימים.

בסיפור אחר, שקרה במימד מקביל, לפני מאתיים שנה בערך, המציא הגרמני קארל פון דרייס את האופניים הראשונות, ללא פדלים.
בעקבות ההמצאה המופלאה הזו - של כלי תחבורה ששינה את פני העולם -  כתבו לפני חמישים שנה  פינק פלויד את השיר BIKE, ומאז מלא אנשים שרו אותו בגרסאות מופרכות ומצחיקות.

הנה אחת מהן:

                      


עוד דבר שקרה בעקבות ההמצאה המופלאה הזו - לפני שלושה וחצי חודשים נוצרה לה קהילה על אופנים.
בקהילה התחילו חמישה חברים, ואז הם נהיו שישה, ואז שבעה, ואז ירדו שוב לחמישה, ואז ארבעה ואז שלושה ואז שוב ארבעה ואז חמישה ואז שישה ואז חזרו לארבעה.
ואז הם החליטו להחנות את האופנים בצד, ולנסוע לקדיתא בצפון בטרמפים.
שמעו על כך המלאכים סופי ואמיתי וליה, ואמרו, אולי נקרא לקהילה על אופנים עכשיו שהם פה בצפון. אולי הם יעזרו לנו להבין איך מקימים חווה מאבק כוכבים שהתגבש לאבני בזלת בתוך מושבת נמלים.
הם קראו, והקהילה באה.

בהתחלה לא היה כלום, רק כיפה גדולה עם רשת צל רעועה:

רשת צל שמונחת על הצד כמו כיפה (של דתיים) על כיפה (גיאודזית)

לאט לאט התחילו לבנות המלאכים והקהילה עוד ועוד דברים. הם בנו סוכה של 150 מטרים רבועים בעזרתו של רתך מחונן בן 16. הם הקימו עוד שתי כיפות קטנות. אחת שהפכה למחסן, ואחת שהפכה למטבח שהאכיל כבר יותר ממאה אנשים:

הקוסמת ליה צובעת את הדום מטבח בלבן

המטבח המוצלח של חוות נטור
מקור לשפע וליצירה

הם העבירו גושי בזלת ממקום למקום, וחפרו בורות לקומפוסט ולשירותים, ותלו שלטים.
הם עשו את כל הדברים האלו, ואפילו דיברו על העננים של הסתיו שהגיעו, בעקבות זה שיצאו החצבים, ועל הציפורים הגדולות שהחלו לנדוד, והם גם התבלבלו ביניהן לבין אלו שתמיד נמצאות, כי הן גם מאוד גדולות. הם גם דיברו על חזירי בר, ועל תנים, ורק עם מין אחד הם שכחו לשוחח - עם הנמלים.

יום אחד בבוקר, קם לו המלאך אמיתי, והחליט, היום הוא יום להג'דנן על העולם.
הוא לקח משקה קסמים ויצא לשוחח עם הנמלים.
הוא ישב והביט והקשיב, ולבסוף שאל את הנמלה - למה?
והנמלה ענתה - ואתה, למה אתה?

התרונן המלאך אמיתי מתשובתה של הנמלה, וכתב חיבור מלא השראה,
מכיוון שלא ידע איך יקבלו האנשים את שיחתו עם הנמלה,
החליט לשתף את ההשראה שקיבל מיצורים אחרים שאנשים לפעמים שוכחים - ילדים.
הנה מה שכתב:
דברים שלמדתי מילדים.
לבכות. עד הסוף. עד שכל הפנים רטובות.
לצחוק. לצחוק חזק ובקול עד שקשה לי לנשום.
לנשום. לנשום ולזוז עם כל גל אוויר שנכנס לגוף הקטן.
לזוז. כל הזמן. לזוזזזז. לרקוד. לבעוט בדברים. להפוך אבנים. ללטף עלים.
ללטף. ללטף פנים ודמעות וקצה של חיוך. ללטף רוח ולהיות מלוטף ברוח.
לאהוב. לאהוב חזק ולהיקשר בלי פחד.
לבכות כשמישהו אהוב הולך ולצחוק כשהוא חוזר.
להיות קטן. 
קטן זה טוב.
כשיש סערה בים האניות הגדולות נשברות. והדגים הקטנים קופצים ומשחקים בגלים.
להיות דג קטן.
להיות איש קטן.
לחיות בקטן.
לחלום בקטן.
לאהוב רגעים קטנים בנצח.

המלאך אמיתי עם שבט הגמדים הבלונדינים

שבוע אחרי שהחלו לעמול על הכיפות והאבנים, התחילו להגיע אורחים נוספים.
פיות ושדונים, וענקים, וגמדים (בעיקר בלונדינים) וגם  חדי קרן, כולם באו, לראות את המקום שנוצר לו במזבלה של הנמלים בין גושי הבזלת, מתוך אבק הכוכבים.
הם התחבקו, ושרפו גזעי עצים, ושרו שירים וסיפרו עוד סיפורים.
גם משה קאשי הגיע לספר על הכוכבים.
הם ירדו למפל והשתכשכו במים הקרירים.
הם קטפו רימונים ופטל וסברסים.
הם חוו את גן עדן בצורה הכי יפה שלו מזה שנים.

החאפלה חלפה, והיצורים התפזרו.
המלאכים נשארו עם הרבה עבודה ותקווה, והם ישמחו  לעזרה.

יום יבוא ויישתלו במקום מלא עצים,
ואנחנו נזכור שאנחנו היינו שם ראשונים.
לא בקטע של אנחנו הכי טובים, פשוט ראשונים.
כמו שלפנינו היו ראשונים אחרים.

ונשב תחת עץ התאנה ונשיר שירים,
על ילדים ונמלים וכיפות ושירותים,
ונתחבר יותר למהות החיים.

לזה שהכל הוא אחד, וכל כך מיוחד,
ושכיף בגולן, ונצחון הוא בסך הכל נצח קטן.

אם נרצה...