בשבוע שעבר התמודדתי עם מחלה מעיקה.
היתה לי דלקת גרון, או שמא אומר תקף אותי חיידק סטרפטוקוקוס בטא, עצבני וחודרני.
התמודדתי איתו בעוז ובגבורה, ושבוע לא יצאתי מהבית.
בעיקר כאב לי בבליעה וממש כאב לי לשתות או לאכול.
שתיתי הרבה כי זה חשוב לניקוי של המערכות הפנימיות, אבל אוכל בקושי הצלחתי לאכול.
המחלה היא הזדמנות לחוות ולהיזכר ולהודות על כמה דברים -
שיש משפחה והורים שדואגים, ומחזיקים דירה שבה אני יכול להתחפר בשמיכות ולהחלים,
ותודה שיש חברים טובים, שמביאים תרופות, ועוזרים,
ותודה שאני הבוס של עצמי, ולמרות שהיה לי שבוע עמוס בעבודה, ופגישות ועניינים, ביטלתי הכל כדי שאוכל באמת להבריא, כי לא סתם אומרים - העיקר הבריאות. בלי זה, קשה להנות מהחיים.
ותודה שיש רפואה סינית שנותנת יחס חם, ועצות שימושיות, ואלטרנטיבה,
ותודה שיש רפואה מערבית שיודעת ביעילות רבה להעלים סימפטומים, חיידקים וכאבים.
ותודה על הזמן שאפשר לשבת בבית, ולראות סרטים.
הנה המלצתי לסרטים בעקבות השבועיים החולפים:
המרכיב הסודי - כשהחיידק עוד היה קטן ולא עצבני, הספקתי ללכת עם משפחתי לסרט בסינמטק לכבוד יומולדתי.
סרט של חברים - אורי ונטע, בעלי המסעדה 24 רופי - שנסעו להודו למין מסע רוחני, כמו שבהודו עושים. יצא סרט חושפני ונוגע ללב, צחקתי ובכיתי מלא, כדאי גם לכם. מידע
על ההקרנות בדף הפייסבוק.
וואג'דה - נערה סעודית שחולמת לקנות ולרכב על אופניים. הסרט הראשון שנעשה בסעודיה, מהנה ומסקרן.
הלורקס - על פי ספרו של דוקטור סוס. משל סביבתי מהנה ומזמר, על חמדנות קפיטליסטית שגורמת לכריתת יערות ואנשים שחיים בפלסטיק וקונים אוויר נקי בבקבוקים. נהדר לילדים ולמבוגרים כאחד.
קלרה הקדושה - סיפור פנטסטי, גרוטסקי, פוסט-אפוקליפטי על ילדות אבודה בעיירת פיתוח הזויה. טקסטים מעולים ודמויות חזקות בסרט הישן הזה שמשחקים בו בני גילי כשהם היו בני 13.
ואם כבר סרטים, אז אי אפשר בלי הזמנה להקרנה של
הסרט המרהיב OCCUPY LOVE שתרגמתי יחד עם חברים,
וביום שני ה-31.3 תהיה הקרנה שלו בפלא. מוזמנים.
יומולדת פושר
ביום ראשון היתה לי יומולדת.
בכלל רציתי ביומולדתי להיות בלב חגיגות פורים
ולא לזכור מה ימין ומה הוא שמאל והאם נולדתי לפני אלפי שנים או בכלל אתמול.
אבל המחלה הזו שבאה עלי הביאה אותי לפורים במצב פיזי חלש, תחת השפעת אנטיביוטיקה וללא אפשרות באמת לשתות, ועם מצברוח קצת ירוד, וחוסר רצון לראות אנשים באופן כללי.
גם בצד האקטיביסטי חוויתי סוג של משבר. משבר אמון, אובדן מוטיבציה, כעס, אכזבה. כל מיני רגשות שמרחיקים אותי מאנשים, לפעמים בכלל בלי קשר לאנשים עצמם, ולפעמים עם. הרגשתי גם חוסר יכולת להתמודד עם זה, ורק רצון להתרחק ולא להתמודד עם אנשים. כל הסיפור הזה גרם לי להרגיש די קטן, וחלש, ומבולבל.
וכך יצא שביומולדת שלי לא עשיתי שום דבר מיוחד.
עבדתי קצת, וישבתי עם חברים שלא ראיתי מזה זמן, שדיברו על ענייני ביטקוין,
וקיבלתי הרבה איחולים טלפוניים ופייסבוקיים.
וזהו.
יום למחרת היה סנט פטריקס דיי, אז החלטתי שלמרות שאני לא שותה, אני כן מזמין חברים להרמת כוסית, בכל זאת, חשוב לבלות עם חברים, ומצווה להיות שמח, במיוחד ביום שהוא קדוש לאירים.
אז קבענו בתשע בבר השכונתי,
הגעתי באיחור אופנתי של חצי שעה ועדיין לא היה אף אחד בבר.
אז נשארתי לשבת על הספסל בחוץ עם חברי פו הדב שמצאתי בדרך.
נכנסתי למוד 'הקיץ של אביה', עד שהגיע אבו יוסוף וישב עמי על הספסל כמו בימים הטובים,
ואז הגיעה שנטל כפרה עליה עם פרחים וברכה וחיוכים, והזכירה לי מלא דברים,
ולאט לאט התקבצו חברים, וישבנו ושתינו (אני רק לגימה), והתעדכנו על החיים.
ומצב הרוח מעט התרומם, אך עדיין נותר פושר,
וחזרתי הביתה ותהיתי מה זה אומר?
 |
אני שנטי ופו על הספסל
צילום לוואטסאפ: אבו-יוסוף |
חברות חדשה ותאווה ישנה
אחד הדברים שמשאירים אותי מחייך בסך הכל, ואופטימי
זה קשר עם חברה חדשה שכיף לנו יחדיו כמה זה נפלא.
מעניין לי, וחופשי לי, ונעים לי איתה.
אנחנו משוחחים רבות על נושאים מובחרים,
כמו יחסים, ופרדיגמות ומשפחה ויצרים.
וזה נפלא שיש מישהו לחלוק עימו נושאי עניין משותפים,
ולהכין ארוחה יחדיו, ולהתענג על החיים.
היומולדת הפושר הזכיר לי שאני לא מספיק מתענג על החיים.
שיש כל-כך הרבה דברים מופלאים שאני אוהב ורוצה לעשות,
ואני מתעצל, בוהה, מתמכר, סוג של אוננות נוחה במקום להגיע למקומות הרגישים.
קשה להיות חשוף, עם אגו מתדלדל ולא בהכרח זקוף, עם קצת עייפות וקושי,
ועדיין להיות נוכח בסיטואציה עם עוד אנשים, ולא לברוח לסיפוקים המיידים (פייסבוק, חדשות, פורנו, מתוק, סמים).
התאווה הזו לסיפוקים באה לידי ביטוי בכל מיני צורות,
אצל אחת זה בא לידי ביטוי בקניית בגדים בולמית.
חבר אחד תיאר את ההתמכרות לפורנו, לרדיפה אחרי בחורות שלא יודעת שובע.
אצלי הצורך בא לידי ביטוי בעיקר בצבירת מידע וחדשות על מלא נושאים.
מה זה הצורך הזה? בעוד בגדים, בעוד כיבושים מיניים, בעוד ידע מיידי, ובכלל בעוד ועוד סיפוקים?
צ'רלס אייזנשטיין מורנו ורבנו כותב על התאווה בספרו החדש "
העולם היפה יותר שליבינו יודעים שהוא אפשרי":
"כמה סרטי הרפתקה נצטרך לראות כדי לפצות על החוסר בהרפתקה? בכמה סרטי גיבורי-על אדם יכול לצפות כדי לפצות על הביטוי הגידם של גדולתו שלו? כמה פורנוגרפיה דרושה כדי לענות על הצורך באינטימיות? וכמה בידור ילדים יכולים לצרוך כדי ליצור תחליף למשחק שכבר הפסיקו לשחק? התשובה היא כמות אינסופית. וזה אמנם חדשות טובות לצמיחה הכלכלית אבל זה חדשות לא כל-כך טובות לכוכב שלנו. למזלנו הכוכב שלנו לא מרשה לנו עוד הרבה מזה, וכך גם החברה המתפוררת שלנו".
 |
מקור התאווה הוא בפיצוי על אינטימיות, אחווה, ומשחק שאבדו
מתוך הבלוג: sustainable man |
צרכים כוזבים צרכים אמיתיים
איך אנחנו מזהים את הדפוסים האלו של סיפוק צרכים כוזבים כדי למלא את החלל שנוצר עקב מחסור בדברים היפים האמיתיים. ומה זה יופי אמיתי?
אני רואה צרכים כוזבים כמשהו שנותן לנו סיפוק מיידי אך משאיר אותנו עם רצון לעוד,
משהו שלא באמת הופך את החיים שלנו ליותר שמחים או מרגשים, אלא יותר מנומנמים,
צרכים שמישהו מרוויח מהם, ומישהו אחר מנוצל או משועבד בשבילם,
וזה תמיד קצת מעורבב הצרכים הכוזבים עם הצרכים האמיתיים.
אבל יש יופי שהוא אמיתי שהוא עושה משהו בלב שאי אפשר לקבל מצרכים כוזבים.
יופי של פשטות, וחיבור, ושלווה,
יופי שאפשר לראות ברגעים האלה שאנו קוראים להם "משעממים".
היום ראיתי המון יופי כשצפיתי בחברה החדשה עובדת לה בגינה.
אני חווה יופי ונחת כאשר אני נמצא פנים אל פנים באינטראקציה עם חברים.
אני שומע יופי במעגל השירה שמתרחש כרגע בבניין לידי.
אני רואה יופי בקושי לגדול, ברצון להשאר קטנים,
אני טועם יופי כאשר אמי מכינה לי קציצות סלק ממתכון שהיא קרעה בעיתון מספרה,
אני רואה יופי ביכולת שלי להתמיד בדברים, כמו כתיבת הבלוג הזה ולעשות מתיחות בבקרים.
אגב כתיבה, גם לכתוב לא הייתי מסוגל בשבוע שעבר,
חסר השראה ומוטיבציה ויתרתי על הכתיבה השבועית.
וכעת אני חוזר בגדול!!!
בינתיים החלטתי לקחת הכל בקלילות, ולהעזר ברוח שטות.
כמו הילד ההוא שהשוטר שאל אותו מה הוא עושה,
אז הילד אמר: "אני שותה מיץ תות", אז השוטר עצר אותו על שוטטות.
אז בינתיים אני עובד במשלוחים על אופניים,
מפנטז על השלב הבא של הקהילה הנודדת,
ומתמודד עם אתגרים מקצועיים ואישיים.
וכעת לאיחולים
לשנתי ה-34 בגלגול הנוכחי,
אאחל לעצמי שאמצא לי חבורה חדשה/ישנה להתפתח איתה ודרכה,
ודברים מסקרנים וחדשים לכתוב עליהם בבלוג הזה,
לצחוק ולבכות הרבה, ולהיות בריא
להרבות ביצירה וללמוד את אומנות האהבה
לגלות כל יום מחדש את פלא הבריאה.
תודה לאנשים האוהבים שמסביבי,
שגורמים לי להאמין שהכל אפשרי
אם נרצה...
יום שוויון ותחילת אביב שמח לכולם
