עדיין לומד ללכת

 צועד את צעדי הראשונים בין המילים בדרכי החיים

היום לפני שנתיים כתבתי את הפוסט הראשון בבלוג הזה.
כעת, יומולדת שנתיים לבלוג, וזהו הפוסט ה-100 ! ! !

זמן טוב לסיכומים, מבט לאחור והתבוננות קדימה, וכמובן גם פנימה :)

אז נתחיל עם קצת מספרים:

הבטחתי בפוסט הראשון לכתוב פעמיים בשבוע, בסופו של דבר הצלחתי לעמוד בכמעט פוסט אחד בשבוע בממוצע.
שזה יפה מאוד מבחינתי. שאפתי גבוה מאוד,  והגעתי למקום טוב באמצע. אני מרוצה

בסך הכל היו 23830 כניסות לבלוג נכון לרגע זה.

הפוסט הנקרא ביותר עם 617 כניסות - אשירים ומעושרים.
הפוסט הנקרא הכי פחות (גם זה כבוד, אם כי מפוקפק...) עם 25  - הלא כלום.
היו לי 3 פוסטים של כותבים אורחים - ענבר דקל ז"ל, חברי היקר שלומי ימיני, ואהובתי טליה הירש.
פוסט אחד שתורגם לערבית  ואחד שנכתב באנגלית.

הנושאים שכתבתי עליהם רבות היו - אהבה, כסף, מהפכה, קהילות, שלום, מלחמה, נדודים, זמן, חופש, פחד, אופניים, מיניות, תודעה, פלסטינים, סמים, התמכרויות, שליטה, ילדים, נשים.
בקיצור  - החיים.

למי שפחות מתחבר למילים כתובות ולא לקח את הרטלין שלו, עשיתי גם ערוץ יוטיוב שבו מרוכזים הסרטונים שהופיעו בפוסטים, מוזמנים מאוד להכנס אליו ולמצוא שירים, הרצאות, מערכונים -  שמזכירים לי את מהות החיים, ולאן אנו הולכים.

אני רוצה להגיד תודה,
תודה להוריי שהביאוני עד הלום, וחינכו וטיפחו אותי כדי שאוכל להיות מי שאני,
תודה לחבריי ושותפי לדירה מורדי ומישל שליוו אותי בתקופה שלפני תחילת כתיבת הבלוג,
תודה לבלוגרים החובבים והמקצוענים ואנשי המילה הכתובה, שגרמו לי לרצות ולהעיז לכתוב גם כן - נתן שלווה, אייל קליין, ברכה הגולשת, עידן לנדאו,  אייל סלונים, עידן הרטגזון, אופיר אביגד ורבים אחרים.
תודה לכל מי שקורא ומגיב, תומך או מזלזל, מפרגן או מבקר. כל תגובה וכל לייק חיזקו אותי וגרמו לי לרצות להמשיך לכתוב.
תודה לאנשים שפגשתי דרך הבלוג הזה, ובמיוחד אהובתי טליה.
תודה לאלוהים שנתן בי חיים.

למדתי בשנתיים האלה הרבה על עצמי,
למדתי לעורר השראה בעצמי ובאחרים,
למדתי התפתחות והתמדה וצניעות ואהבה עצמית.
עודני לומד על הכל, עודני תלמיד, והבלוג הזה הוא שער כדי לשתף את מה שלמדתי, את מה שעודני לומד,
כדי שאולי עוד תלמידים כמוני ירצו גם לשתף, וללמד, ולחבור, ולהזכר יחדיו,
שאנחנו כולנו חלק מאותה סירה עגולה,
ששטה בחלל העצום והמופלא,
ושיש לנו זכות להיות חלק מהבריאה,
ויש לנו אחריות להיות השינוי שאנחנו רוצים לראות בעולם הזה וגם בעולם הבא.

אני מאחל לעצמי להמשיך לכתוב,
באינטרנט או על דף נייר
וללמוד להיות סבלני, לשכתב עוד ועוד את מחשבותי ורגשותי,
להיות אמיץ ולפרוץ את הגבולות של עצמי,
להיות עניו וקשוב ולדעת מה לכתוב ומה לשמור לעצמי.
להיות בתודעת מספר סיפורים,
ולזכור שכל אות וכל מילה יוצרות את המציאות שבה אנו חיים.

להאמין ולהיות מלא תקווה גם בזמנים קשים כמו עכשיו,
להיות בשירות ובשמחה בכל עת ובכל מצב.

אם נרצה...