אתמול ביקרתי עם שלושה מחבריי למהפכה של אהבה במאהל של בני-עקיבא בירושלים.
הקשבנו לשתי הרצאות מעניינות, אחת של הרב יובל שרלו שדיבר על חשיבות השונות בקרב עם ישראל. הרצאה מעניינת מאוד. הוא דיבר על המושג - שניים רבים, השלישי לוקח. כאשר אנו רבים זה עם זה, מתבצרים בעמדתנו, אנו מאבדים את כוחנו. לטובת מי - יש כאלו שיגידו הממשלה, יש כאלו שיגידו הבנקים. לרב היתה תשובה שמאוד אהבתי - השלישי הוא השטן.
ידידתי הדתל"שית שבאה איתי סיפרה לי שהיא מאוד מחבבת את הרב הזה, ושאלתי אותה מה זה אומר? האם היה לה פוסטר שלו בחדר שלה כשהיתה נערה? מה זה להיות גרופית של רב? היא הסבירה לי שיש עלונים שנפוצים מאוד בקרב הציבור הדתי. אחד מהם שמו "עולם קטן" , והרב שרלו נוהג לפרסם שם מאמרים. היא אהבה את מה שהוא כתב, את הפתיחות שלו. הבנתי על מה היא מדברת.
אחרי ההרצאה הסתובבנו מעט, חיפשנו אנשים בגילנו לשוחח איתם על הארגון והפעילות (רוב הנוכחים היו נערים ונערות חמודים עם כיפה או חצאית וסטייל מגניב-זרוק). כמה אנשים באו ובירכו אותנו לשלום, חלקם קראו לנו חילוני-מחמד. זה הצחיק אותי. נחמד להיות חילוני מחמד.
ההרצאה השנייה הועברה על ידי נעם החילונית, שדאגה להדגיש זאת בכך שהראתה לכולם את פס החזייה שלה, והסבירה שחילוניות זו הגדרה תרבותית שרוב הישראלים כלל לא טורחים לעסוק בה. יחד איתה הרצה שי, בחור צנוע ושקט, שיחד עם נעם הפרובוקטורית היו שילוב מנצח. הם דיברו על סיפור מהתלמוד הבבלי על בחור בשם פנחס איש גמזו, אשר גזר על עצמו נכות, חולי ועוני, משום שחשב שלא עשה די כדי להציל אדם עני שביקש ממנו עזרה.
היה דיון מרתק על נכות וחולי ויחס החברה אליהם, על צדיקות והצטדקות, על מוסד הרבנות ועל ייצוגיות. ממש נהנתי לשבת ולהקשיב, להיות שוב לרגע בבית-ספר, לראות דיון אמיתי שמתרחש בין מגוון דעות שונות, במרחב הציבורי, כאשר כל הנוכחים נמצאים מבחירה ולא מהכרח כלשהו.
השיעור נגמר לקראת חצות. הלילה הירושלמי הביא איתו רוח ערפל וקרירות, דבר נדיר לבאי מישור החוף העירוני.
יש כאלו שיגידו שזו תופעת מזג-אויר פשוטה וקלה להסברה. אני אוהב לראות זאת כרוח הקודש שמגיעה לבקר לעתים.
הפוסט הזה נקרא גלות השכינה.
גלות השכינה הוא מושג מהחסידות אשר מדבר על כך שהשכינה אינה נוכחת, היא עודנה בגלות.
בובר קרא לזה "the eclipse of god", ליקוי האלוהים.
החיים המודרנים, יחד עם כל הסבל שלהם, הניכור והמכניות, מדגימים היטב את הליקוי הזה.
לליקוי הזה יש השלכות כבדות. שנאת חינם קיימת בכל כך הרבה אנשים. עיוורון של החברה מהנכים והחולים. עבדות מודרנית במרדף אחר רווחה כלכלית ומצג שווא של בטחון. נהנתנות מבורכת, לצד אנוכיות ואדישות חסרות תקדים.
כאשר המשכנו לטייל במרכז העיר באותו הלילה ראינו צעירים רבים מסתובבים, אוכלים, שותים, מעשנים, רבים, וצוחקים. היה נראה שהם מחפשים משהו, אך לא ברור מה. פאב טוב? להשתכר? בחורה ללילה? השוני הגדול בין מה שאנו חווינו בהתכנסות שלנו במאהל, ובין השיטוט חסר התכלית ברחובות העיר הדגיש לי את הליקוי הזה. מה אנחנו בעצם רוצים? האם עבודה מספקת מול מחשב, חופשה שנתית ומשפחה הם הדברים שאנחנו רוצים?
יתכן והזדקנתי. יתכן והתבגרתי. פעם לצאת לבלות ערב בפאב עם חברים אלכוהול וסיגריות היה בהחלט דרך מהנה בשבילי להעביר את הערב. היום אני מחפש משהו אחר. אני מחפש את השכינה, אני מחפש את החיבור הזה בין אדם לאדם, חיבור בלתי אמצעי, חיבור מהלב חיבור של הנשמה.
החיפוש הוא ארוך, אך בכל רגע ורגע אפשר להביט פנימה ולראות שמעבר לליקוי, למרות המרחק של הגלות, מבצבץ האור, נוכחת השכינה. בכל מקום. אם רק נחפש אותה היא תתגלה לפנינו. בירושלים הרגשתי אותה לרגעים. הרגשתי שהגלות קרובה לסיומה. שאנחנו בדרך לציון. אם נרצה...
" צריך שכל איש ידע ויבין, שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו, ואין איש שאין לו נר. וצריך שכל איש ידע ויבין, שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים, ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו." הרב קוק
הקשבנו לשתי הרצאות מעניינות, אחת של הרב יובל שרלו שדיבר על חשיבות השונות בקרב עם ישראל. הרצאה מעניינת מאוד. הוא דיבר על המושג - שניים רבים, השלישי לוקח. כאשר אנו רבים זה עם זה, מתבצרים בעמדתנו, אנו מאבדים את כוחנו. לטובת מי - יש כאלו שיגידו הממשלה, יש כאלו שיגידו הבנקים. לרב היתה תשובה שמאוד אהבתי - השלישי הוא השטן.
ידידתי הדתל"שית שבאה איתי סיפרה לי שהיא מאוד מחבבת את הרב הזה, ושאלתי אותה מה זה אומר? האם היה לה פוסטר שלו בחדר שלה כשהיתה נערה? מה זה להיות גרופית של רב? היא הסבירה לי שיש עלונים שנפוצים מאוד בקרב הציבור הדתי. אחד מהם שמו "עולם קטן" , והרב שרלו נוהג לפרסם שם מאמרים. היא אהבה את מה שהוא כתב, את הפתיחות שלו. הבנתי על מה היא מדברת.
אחרי ההרצאה הסתובבנו מעט, חיפשנו אנשים בגילנו לשוחח איתם על הארגון והפעילות (רוב הנוכחים היו נערים ונערות חמודים עם כיפה או חצאית וסטייל מגניב-זרוק). כמה אנשים באו ובירכו אותנו לשלום, חלקם קראו לנו חילוני-מחמד. זה הצחיק אותי. נחמד להיות חילוני מחמד.
ההרצאה השנייה הועברה על ידי נעם החילונית, שדאגה להדגיש זאת בכך שהראתה לכולם את פס החזייה שלה, והסבירה שחילוניות זו הגדרה תרבותית שרוב הישראלים כלל לא טורחים לעסוק בה. יחד איתה הרצה שי, בחור צנוע ושקט, שיחד עם נעם הפרובוקטורית היו שילוב מנצח. הם דיברו על סיפור מהתלמוד הבבלי על בחור בשם פנחס איש גמזו, אשר גזר על עצמו נכות, חולי ועוני, משום שחשב שלא עשה די כדי להציל אדם עני שביקש ממנו עזרה.
היה דיון מרתק על נכות וחולי ויחס החברה אליהם, על צדיקות והצטדקות, על מוסד הרבנות ועל ייצוגיות. ממש נהנתי לשבת ולהקשיב, להיות שוב לרגע בבית-ספר, לראות דיון אמיתי שמתרחש בין מגוון דעות שונות, במרחב הציבורי, כאשר כל הנוכחים נמצאים מבחירה ולא מהכרח כלשהו.
השיעור נגמר לקראת חצות. הלילה הירושלמי הביא איתו רוח ערפל וקרירות, דבר נדיר לבאי מישור החוף העירוני.
יש כאלו שיגידו שזו תופעת מזג-אויר פשוטה וקלה להסברה. אני אוהב לראות זאת כרוח הקודש שמגיעה לבקר לעתים.
הפוסט הזה נקרא גלות השכינה.
גלות השכינה הוא מושג מהחסידות אשר מדבר על כך שהשכינה אינה נוכחת, היא עודנה בגלות.
בובר קרא לזה "the eclipse of god", ליקוי האלוהים.
החיים המודרנים, יחד עם כל הסבל שלהם, הניכור והמכניות, מדגימים היטב את הליקוי הזה.
לליקוי הזה יש השלכות כבדות. שנאת חינם קיימת בכל כך הרבה אנשים. עיוורון של החברה מהנכים והחולים. עבדות מודרנית במרדף אחר רווחה כלכלית ומצג שווא של בטחון. נהנתנות מבורכת, לצד אנוכיות ואדישות חסרות תקדים.
כאשר המשכנו לטייל במרכז העיר באותו הלילה ראינו צעירים רבים מסתובבים, אוכלים, שותים, מעשנים, רבים, וצוחקים. היה נראה שהם מחפשים משהו, אך לא ברור מה. פאב טוב? להשתכר? בחורה ללילה? השוני הגדול בין מה שאנו חווינו בהתכנסות שלנו במאהל, ובין השיטוט חסר התכלית ברחובות העיר הדגיש לי את הליקוי הזה. מה אנחנו בעצם רוצים? האם עבודה מספקת מול מחשב, חופשה שנתית ומשפחה הם הדברים שאנחנו רוצים?
יתכן והזדקנתי. יתכן והתבגרתי. פעם לצאת לבלות ערב בפאב עם חברים אלכוהול וסיגריות היה בהחלט דרך מהנה בשבילי להעביר את הערב. היום אני מחפש משהו אחר. אני מחפש את השכינה, אני מחפש את החיבור הזה בין אדם לאדם, חיבור בלתי אמצעי, חיבור מהלב חיבור של הנשמה.
החיפוש הוא ארוך, אך בכל רגע ורגע אפשר להביט פנימה ולראות שמעבר לליקוי, למרות המרחק של הגלות, מבצבץ האור, נוכחת השכינה. בכל מקום. אם רק נחפש אותה היא תתגלה לפנינו. בירושלים הרגשתי אותה לרגעים. הרגשתי שהגלות קרובה לסיומה. שאנחנו בדרך לציון. אם נרצה...
" צריך שכל איש ידע ויבין, שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו, ואין איש שאין לו נר. וצריך שכל איש ידע ויבין, שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים, ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו." הרב קוק
בלוג מהמם פתחת לך כאן :-) יישר כח אח יקר !
השבמחקהשכינה הינה איכות נשית, מכאן ניתן גם להוסיף למושג גלות השכינה את שקיעתה של תקופת האלה. תקופה זו בני האדם התחברו לאיכות ולמהות הנשית- עבדו את האדמה וחיו בשלום ובהרמוניה עם הכוחות ביקום.החשיבה אז היתה מעגלית-הולסטית.
אחכ האנושות נכנסה לתקופה המנוטאיסטית. האנרגיה המושלת היא גברית, חשיבה מדעית לינארית השוללת לחלוטין את קיומו האנרגטי-ויברציוני של כל רובד שחורג מהמוחשי. אנרגיה של ריצה בקו ישר למטרה, חודרת וחדה. בעידן זה נוצרו גבולות מדינות ומלחמות -החל הפירוד. תרבויות ומסורות עתיקות שקשורות לכוחות ולקסמי האדמה גוועו נדחקו ונגדעו בסיסטמיות ובאכזריות ע"י המשטרים השונים כתוצאה מבצע כסף ומפחד.
גוויעה זו של הכוכב כפי שאנו עדים לה היום נובעת מהאנרגיה התודעתית שבני האדם נושאים על הכוחות המשתנים בתוכו.
אך לשמחתנו- לא עוד. תקופת האלה חוזרת! השכינה שבה לשכון בלב האנשים.
השנוי,התיקון והרפוי מתרחשים ע כ ש י ו. שינויי אנרגיה מובחנים ע"י הטלטלות השונות שמתרחשות, מהמשברים הכלכליים דרך מלחמות ועד מציאות ריגשית קשה שחווים האנשים- הם המצב של החוסר איזון שמוביל את הכדור הזה כבר עכשיו- לתקופה חדשה וטובה יותר.
כאשר מסה של אנשים(ולא קיריטת בכלל)תבנה את המשכן בירושלים בליבה,ע"י מידות טובות רצון אמונה וביטחון-יווצר פה שנוי היסטרי.
הניצנים שלו כבר קורים ממש עכשיו
(סינדרם ירושליים? ממש לא ) :-)
ארני נשמה ,
אחלה שבוע
אכן הגיע הזמן לאיכויות נשיות. תודה חגי!!
מחק