בית משוגעים

אתמול הלכתי עם חבריי למהפכה של אהבה לנמל תל-אביב כדי לנסות פרויקט חדש.
הפרויקט כלל הליכה ביחד, עצירה מול בתי קפה הומי אדם, ודקלום משותף של שיר שכתבנו:

יקרים ויקרות, אחים ואחיות

הגענו לכאן היום, להזכיר לכולנו לחלום

בואו נסתכל בעיניים בכנות

ניתן מקום לאהבה בלי פחד ואלימות

נראה את היופי שבכל אחד

ובמקום ראש בראש, נלך יד ביד

בואו נזכור שכולנו משפחה אחת גדולה

נאהב ללא תנאי ובלי סיבה

נהיה בני אדם, נתחבר ללב

ביחד, כולנו, ניצור עולם אוהב

בואו נצא לחופשי, בואו נתחבר

נאיר את החושך, נ-ת-עו-רר !!

זה בידיים שלנו – שלי, ושלך

בואו נעשה מהפכה של אהבה!

הדקלום נעשה באופן שקיים במחאות האוקופיי העולמיות. זה נקרה מייק צ'ק או מגבר אנושי.  אדם אחד מקריא שורה וכל השאר חוזרים אחריו. זו מעין שיטה לעקוף את החוקים שמגבילים את חופש הביטוי שלנו, והופכים כל שימוש במגהפון ל"הפגנה לא-חוקית".
התכנסנו לנו  30 חברים וחברות, אנשים מגילאים 22 עד 60, מלצרים ועובדי בנקים, מהנדסים וזמרים. לאחר התכווננות משותפת וחזרה קצרה, התחלנו לצעוד בנמל. מיד איך שהתחלנו עצרה אותנו אבטחת הנמל וביקשה מאיתנו להוריד  שלטים של "מהפכה של אהבה" שהחזקנו. לצערי התקפלנו (למרות שלאחר עשר דקות הרמנו אותם שוב). הייתי שמח לראות אותנו עומדים למול משטרת הצרכנות ומסבירים להם שזו זכותנו וזה למען מטרה טובה. זו זכותנו וחובתנו לתת חופש לביטוי שלנו ולרצון שלנו ליצור עולם טוב יותר.
 ככה עושים זאת בבריטניה:



הלכנו במשך שעה, שרנו ורקדנו, ובירכנו אנשים, ענינו לשאלות והזמנו להיכנס לאתר שלנו וליצור פעולות דומות.
 היה אירוע מרגש. לפעול ביחד, קבוצה של אנשים מאוחדים ויצירתיים, זו זכות גדולה ומכניס הרבה צבע לחיים.
סיימנו בהתכנסות, פידבקים משותפים ואמירת תודה על הזכות לפעול ביחד למען עולם טוב יותר.

אחת הסיבות שהלכנו לנמל, ולא לדרום תל-אביב למשל היא כי אנחנו חיים בבועה.
בועה של בית משוגעים.
בגרמניה הנאצית של שנות ה-40 אנשים המשיכו בחייהם למרות שהם ידעו  על מה  שמתחולל, הם ראו חברים שלהם שנלקחים מהבתים נעצרים ומושפלים. חלקם לא ידעו לאן הם נלקחים, חלקם לא רצו להאמין. הם העדיפו להיות עיוורים.
בשיעורי ההיסטוריה בבית הספר לא לימדו אותנו על "מחאת רוזנשטראסה" שבה נעמדו מאות נשים גרמניות ודרשו את שחרורם של בעליהן היהודים. זה היה לא חוקי. זה היה מסוכן. והן הצליחו. הגברים שוחררו.  אבל זה היה מקרה אחד. אי של שפיות בתוך ים של פחד  ואדישות.

הבועה הנהנתנית-צרכנית שאנחנו יוצרים לעצמנו, חייבת להתפוצץ. אנחנו כמו הגרמנים שממשיכים בחייהם בזמן ששלטון הפחד משמיד אנשים ויצורים רבים ברחבי העולם.  חצי עולם ממשיך לצרוך מותרות ומותגים ובידור וסמים למרות העוול הגדול שאנחנו יודעים שקורה, ואולי בגללו. זה יוצר חוסר איזון. זה יוצר דיכאון וייאוש.
בחדשות מספרים לנו על מקרה מזעזע בארצות-הברית שבו אדם משוגע הרג 12 איש בהקרנת הבכורה של באטמן. הנשיא אובמה מביע צער גדול ושולח את תנחומיו בזמן שבאפגניסטן מתו עוד כמה משפחות מנשק שמיוצר על ידי משלמי המיסים.

בסוריה מתו אתמול 51 אנשים לפי הדיווחים. בכל יום מתים בסוריה עשרות אנשים מהפגזות, מירי, ומרעב. ואנחנו שותקים וצורכים. הולכים לקולנוע ומצקצקים. בודקים את מצב הפנסיה ובוכים על המע"מ.
התקשורת מצנזרת מאיתנו את התמונות הקשות באמת, או לפחות מספקת אותם בצורה כזו שתפחיד אותנו אבל לא תביא אותנו לפעולה. הנה תמונה אחת שראיתי וחשבתי שכדאי שנתבונן בה לרגע, למרות הפחד והגועל והזעזוע:

הגברים המתים האלו יכולים להיות אני ואתה. אחים שלנו וילדים שלנו. הפכנו אדישים וצינים, צדקנים ואנוכיים. "אין לנו מה לעשות", "זה הברבריות שלהם", "זה המשוגע הזה אסד", "זה רק מראה לך איזה מזל יש לך שאתה חי במדינה כמו שלנו".
בואו נחזור לעבוד.
בואו נחזור לצרוך.
בואו נחזור להלחם.

העולם קורא לנו לפעול. הנה המסר של אחינו הסורים:

לא חייבים ללכת לסוריה כמובן, יש דוגמאות אינספור פה בישראל. משה סילמן ז"ל. מפוני סוסיא ואל-עראקיב. מאגרי מים שנמצאים בסכנת זיהום בעמק האלה. הרס הסביבה, התעללות בבעלי חיים, אלימות של הרשויות, פגיעה מתמשכת בזכויות אדם. הכל  פה בישראל.

ואנחנו ישנים.

אני לא מאשים, אין את מי להאשים. האשמה עלינו כמו שאומר אביב גפן. גם אני צורך, גם אני אדיש, גם אני נלחם.
אבל אני רוצה לשנות. אני רוצה להשתנות. אני רוצה שנפסיק להתעסק בשטויות, בצרכים כוזבים ובריבים קטנוניים. הגיע הזמן להתחיל לפעול, ביחד. להפסיק את מה שהורס אותנו, מבפנים ומבחוץ, ולהתחיל ליצור את מה שאנחנו רוצים.

מאיפה מתחילים? מה כבר אפשר לעשות למול כל הרוע והחורבן? למול בית-המשוגעים הזה שאנחנו מכנים "מציאות"?

בתור התחלה הייתי מציע לעשות אחת  או יותר מהפעולות הבאות. הן נראות קטנות אבל יש להן השלכות מרחיקות לכת:

1. להתנתק מהטלוויזיה ומהכבלים - לראות דברים שבוחרים על מסך דרך המחשב או מכשיר dvd. לצרוך חדשות דרך האינטרנט. הטלוויזיה הוא מדיום מהפנט ומרדים. הוא משדר לנו מסרים של פחד ודיסאינפורמציה, יחד עם בידור מסמם ומלא פרסומות לדברים שאנחנו לא צריכים. הגיע הזמן להיפטר מהמכשיר הזה.

2.להפסיק לצרוך  מהרשתות הגדולות, מותרות ומותגים - רבים מהמוצרים שאנחנו קונים מיוצרים תוך פגיעה בזכויות אדם ובסביבה. הפחתת הצריכה, וצריכה בעסקים קטנים ומקומיים היא בעלת חשיבות גדולה. הגיע הזמן לקדם סחר הוגן.

3. להפחית בצריכת בשר ומוצרי מזון מן החי - כל אחד במקום שבו הוא נמצא. מי שאוכל בשר להתחיל עם להפסיק אכילת בשר ליום או יומיים בשבוע. מי שצמחוני להתחיל מגמה של הפחתת מוצרי  חלב. הכל במידה ומתוך התמדה. איינשטיין אמר: "אין דבר שיועיל לבריאות האדם ויגדיל את יכולת ההישרדות על פני כדור הארץ כמו התפתחות לתזונה צמחית." והוא היה חכם.

4. השתתפות בפעילות חברתית מחוץ לשעות העבודה - פעילות ספורט, התנדבות, גינה קהילתית, שיעורי ערב, כל דבר שהוא מעשיר ונעשה בחברותא. אם זה משהו חינמי אפילו יותר טוב.

5. העצמה אישית ופיתוח יצירתיות - בחירה ממגוון השיטות הקיימות להעצמה ולתרגול רוחני - גוף-נפש (ריקוד, יוגה, דרמה) , דיבור (יעוץ הדדי, אימון, מעגלי שיח), מדיטציה, הגות, שירה, כתיבה, אומנות. תרגול יומיומי של השיטה הנבחרת.

זו רק ההתחלה, אבל זו התחלה טובה כדי לצאת מהמצב הישנוני שלנו.

יש לנו  עולם חדש לברוא. זו לא מחאה לצדק חברתי, ולא חלום בהקיץ. זו מציאות שאנחנו יכולים ליצור.

אם נרצה...