ביום רביעי התרגשתי באמת.
מעט מאוד דברים מרגשים אותי באמת. מסיבות והופעות,
אירועים משפחתיים וטיולים אלו דברים מהנים, אבל לצערי כבר לא מאוד מרגשים.
הפכנו לאדישים (גם אני) , שכחנו איך להרגיש
ולהתרגש מהדברים הקטנים. החיים הפכו לרדיפה אחת גדולה אחרי ריגושים.
ומנגד אני רואה את חוסר האונות ואת מירוץ החיים.
הפנסיה והמשכנתא, המיסים והבירוקרטיה. נעים מחופשה לרכישה, יושבים בתוך
קופסת מתכת באמצע פקק, ושוכחים שזה הכל בכלל משחק.
שבאנו לפה כדי להנות וכדי לחיות. כדי לאהוב ולתת
וליצור ולשמוח. וגם לפעמים להיות עצוב מפרידות, או סבלן כלפי העולם המחורפן. זה
הכל חלק מהעניין. אבל אנחנו רוצים הכל ועכשיו ובלי להסתכל לצדדים.
כשעברו אנשים מתחתינו, ולא עצרו להביט, או עצרו
והמשיכו, אמרתי - דייני.
כאשר עמד לידי מישהו ודיבר על כך שיש בעלי חנויות
שמעדיפים שאני אקפוץ כי אני פוגע להם בהכנסות, אמרתי - דייני.
כאשר המשטרה פינתה את המפגינים שרצו להראות
הזדהות, כדי שהתנועה בכביש חס וחלילה לא תעצר, אמרתי - דייני.
אבל די!!! כמה אפשר לספוג את האדישות והציניות
והייאוש והדכאון?
כמה נמוך אנחנו צריכים להגיע כדי להבין שאפשר
אחרת?
אני רוצה להרגיש ולהתרגש, אני רוצה לחיות חיים
טובים יותר, אני רוצה לראות חמלה ונדיבות, לחוות שקט, ולהתמלא יצירתיות.
יש עולם חדש שמחכה לנו ממש מעבר לפינה - כלכלה בת
קיימא והוגנת, חינוך מאפשר וערכי, ממשל עצמי ופתוח, קהילתיות ורב-תרבותיות. הכל
כבר קיים, במלא מקומות שונים בעולם.
השאלה אם אנחנו רוצים להמשיך לחיות כחלק בתוך
מכונה תעשייתית-צרכנית-מדעית-צבאית שמשאירה אותנו נפרדים ומפוחדים, או שאנו
מעדיפים להיות חולמים ומגשימים אשר יוצרים את המציאות - להיות השינוי - כמו
שגאנדי קרא לזה.
אני בעד להיות השינוי, וכשעליתי לגשר הרגשתי שאני
משנה משהו, שמשהו בתוכי משתנה. עוד צעד קטן לעבר עתיד גדול.
אני כרגע נח, מקבל המון תמיכה ממשפחה וחברים
אהובים, שמזכירים לי בכל רגע את מה שחשוב בחיים.
תודה מכל הלב, על כל מה שקרה ועוד יקרה. ועל
מה שממש עכשיו קורה.
יש בנו אהבה והיא תתרומם ותפרח, יש בנו אהבה והיא
תנצח :)
ארני אהוב,
השבמחקהמשימה שלנו ברוחניקית היא להגביר את רטט האהבה בארץ. בעצם, מה בארץ? בעולם! בעצם, מה בעולם? בגלקסיה! בעצם, מה בגלקסיה? בכל היקומים המקבילים האפשריים :)
מכיוון שיש אדישות גדולה אז כדי ליצור רטט יש למתוח את הגומי הקוסמי... אי אפשר לדעת מה עשינו. זה לא לנו להגיד. רק ללב שלך ושלי להגיד, והתרגשות היא סימן בכיוון הנכון. ראיתי אותך נרגש. אני אוהב אותך נרגש. כבוד גדול אח.
נשיקה וחיבוק ותמיד אהבה, והיא תנצח,
אייל