מהו חופש?

זורבה היווני אומר (פחות או יותר):
"כולנו קשורים בחבל. אנו יכולים להשלות את עצמנו שאנחנו חופשיים, אבל זה רק כי למדנו להאריך את החבל עוד ועוד, ועדיין לא הגענו אל קצהו. אך אנחנו עדיין קשורים. אם נמשיך ללכת, מתישהו נגיע לקצה אורכו של החבל..."

בימים האחרונים יוצא לי לתהות - מהו חופש?
מהו חופש ביחסים? מהו חופש בקריירה? מהו חופש בחיים?
האם אנחנו מציירים לעצמנו מסגרות כדי שנוכל לתחום את החופש מבפנים?
האם כאשר איננו מחויבים לשום דבר אנחנו באמת חופשיים?
והאם חופש הוא בכלל להיות מסוגלים דווקא כן לבחור ולהתחייב? לתחום את עצמנו כדי שנוכל לתת מעצמנו היכן שאנו מבקשים?

אף פעם לא לפחד לצבוע מחוץ לקווים

ישנם לוחמי חופש שאני מעריץ:
גאנדי ומרטין לותר קינג,
ג'ון לנון וצ'רלי צ'פלין
ג'ניס ג'ופלין והלן קלר,
אייבי נתן וחנין זועבי.

מה משותף לכולם?
כולם היו (אני מכליל זאת לזמן עבר למרות שחנין בחיים) מוכנים לשלם מחיר אישי וחברתי כדי להגשים את ייעודם.
כולם דיברו על ערכים אנושיים, והיוו דוגמא אישית.
כולם פרצו גבולות ומחסומים.
אחד צחק לרשע בפנים, ואחרת שרה בלי בושה על תאוות הבצע של ההמונים,
אחת בחרה ברווקות בחברה מסורתית, עלתה על סירה והפגינה על חופש לבני עמה אפילו במחיר של קריאות בוגדת וטרוריסטית מכל עבר,
אחד שבת רעב עד סף מוות למען שלום בני עמו,
וכולם דמיינו עולם של אחווה, שלום וחופש לכולם.
חלקם נרצחו על מה שעשו או אמרו, חלקם נאסרו,
כולם הצליחו להכעיס הרבה מאוד אנשים.

אז מה אפשר ללמוד מכך?

• שהחיים הם רק שלב בדרך, לא צריך להאחז בהם, לא צריך לפחד לאבד אותם. צריך פשוט לחיות אותם במלואם.
• להיות קודם כל נאמן לעצמך, להקשיב ולהאמין לליבך.
• שבן אדם שרוצה להיות חופשי באמת  עליו לקשור את עצמו לחופש של כולם.

חופש לאנשים, זכויות לבעלי חיים - אותה התמודדות, אותו מאבק

חברה יקרה אמרה לי, שתחום עיסוק או קריירה הוא בסך הכל הכלי שדרכו אתה בוחר להאיר את האור שלך.

חכם בעבר אמר - דע את עצמך.

אם כך מה אני?

מהו הדבר אשר באתי לעשות?

מהו הכלי שדרכו אני יכול להאיר?

שדרכו אני יכול לצאת לחופשי?

כשאני עוצם את עיניי עולה בי הרצון להיות מאהב.

(כשאני מקיש את זה על המקלדת ומחייך, אני מבין שאני גם רוצה להיות כותב.)

אני נהנה מהמחשבה שזה יכול להכעיס.

אני מתעצם מהאתגר של משהו שהוא חסר צניעות ובושה.

אני תוהה לעצמי האם אני רק מדבר או שאני גם מסוגל לעשות?

האם איני משחק כאן באש התאווה? 

האם איני מוותר על הטוהר למען היצר?

האם באמת דרך המין אני אצליח להעלות את מפלס האהבה?

אין לי תשובות כרגע,

אמשיך להרהר בנושא,

האם זו הדרך שבה אני בוחר?

האם זהו רק שלב שעובר?

האם באמת אפשר לנתק את החבל או רק להאריכו עוד ועוד?

האם אפשר להיות חופשיים באמת? אם נרצה...