"מגיע שלב שבו להישאר הדוק בתור ניצן, הופך למכאיב יותר מאשר הסיכון לפרוח" - אנאיס נין.
הגענו לשלב הזה שהשיח של מחאה כבר אינו מדבר על מה שאנחנו רוצים. הבעיות בחברה שלנו, הנסיון להתמקד במאבקים שונים ונפרדים, אינו יכול ליצור את השינוי שאנחנו כה מייחלים לו. כדי ליצור שינוי אמיתי עלינו להבין שהכל קשור ועלינו לחלום בגדול.
מה זה אומר הכל קשור? איך הכל קשור ואיך זה עוזר לנו לפתור את זה. ובכן יש סרטון שנקרא התנועה הגדולה בעולם. בסרטון מתוארת תנועה עצומה של יוזמות וארגונים מכל העולם שפועלים למען צדק חברתי וסביבתי, למען חינוך ורווחה, זכויות אדם ובעלי חיים. מדובר על מאות אלפי ארגונים ויוזמות בעולם שביחד יוצרים את התנועה הגדולה בעולם.
כיום התנועה הזו, הרשת הזו של ארגונים עוד לא הבינה שהיא רשת. אבל זה כבר די ברור לנו שכמו בטבע, שבו לכל מין וזן יש תפקיד במערכת האקולוגית, כך גם לכל ארגון ויוזמה יש תפקיד חשוב, ולכל אחד ואחד מאיתנו.
הכל קשור.
לא יכול להיות צדק חברתי בלי שלום - צדק חברתי לקבוצה אחת של אנשים הוא לא צדק חברתי, הוא אשליה.
לא יכול להיות שלום בלי שיהיו זכויות אדם לכולם - שלום שבו אנשים חסרי חופש תנועה וחופש ביטוי הוא אשליה.
לא יהיו זכויות אדם כל עוד אין צדק סביבתי - זכויות אדם כאשר האוויר המים והאדמה מזוהמים זו אשליה.
לא יהיה צדק סביבתי כל עוד אין זכויות לבעלי החיים - התחשבות בסביבה בלי התייחסות להתאכזרות לבע"ח זו אשליה.
לא יהיו זכויות לבע"ח כל עוד אין צדק חברתי - חברה שמטפלת בבעלי החיים אבל לא דואגת לאנשים - זו אשליה.
הכל קשור.
רובנו מבינים שהכל קשור, אבל חושבים שכדי ליצור שינוי עלינו להתמקד בנושא אחד ולשנות אותו, כי אחרת אנחנו מפספסים. אני טוען את ההפך, ברגע שאנחנו מבינים שהכל קשור, שהבעיות שזורות זו בזו, אז גם הפתרון חייב להיות הוליסטי. הפתרון חייב להתעסק בשורש - בערכים שלנו, בתודעה שלנו.
כיום כל המערכות שיצרנו מבוססות על ערכים של אנוכיות, תחרות, פחד, חשדנות. הממשל והכלכלה, החינוך והרווחה, הבטחון והתקשורת. הכל מבוסס על ערכים של הצלחה אישית, השגיות, אינטרסים אישיים או קבוצתיים על חשבון האחר.
השינוי חייב להיות ערכי קודם כל. להבין שעלינו לשנות את דרכינו ולהתחיל לפעול אחד למען האחר, מתוך אכפתיות, ערבות, שותפות.
איך עושים את זה? לשם כך דרושה מהפכה. המהפכה הזו לא מתרחשת בחוץ, היא בתוך כל אחד מאיתנו. המהפכה הזו היא ההבנה שכדי ליצור עולם טוב יותר, קודם כל צריך להעיז לחלום בגדול, להאמין שאפשר לשנות את הכל, שיש לנו את הכח ליצור את השינוי הזה - ביחד.
באיסלנד האנשים התאספו יחדיו, הפילו את הממשל ואת השיטה הכלכלית ויצרו חוקה חדשה - אינטרנטית ומשתפת.
אבל איסלנד לא יכולה לשרוד כאי של שפיות בתוך העולם שלנו. האוויר שהם נושמים, הכלכלה שלהם, תלויים בעולם הגדול, ואם תאגידים ימשיכו לחרב משאבים טבעיים וליצור שינויי אקלים, הם ייפגעו באותה מידה.
ולכן לחלום בגדול מדבר לחלום לא רק על ארץ חדשה, כמו ששר לנו בשנה שעברה שלמה ארצי, אלא ממש לחלום על עולם חדש. להעיז לחלום על עולם חדש, עולם שפועל לפי הערכים שציינתי, זה נראה לאנשים רחוק ובלתי מציאותי, כאשר כל מה שכתוב בעיתון זה המלחמה הקרבה עם איראן, והקיצוצים הקרבים בתקציב המדינה. אבל דווקא המשבר הנוכחי הוא הזדמנות בשביל אנשים להתעורר מהאשליה שככה אפשר להמשיך, ולהיות מוכנים להעיז ולחלום, וגם לפעול וליצור.
וכדי ליצור צריך להיות מוכנים להסתכן. המערכת שיצרנו, הן הפנימית-הערכית, והן החיצונית-החברתית, לא רוצה להשתנות. נוח לה. עם כל הסבל והמשברים, היא לא רוצה להשתנות. זה כמו אדם מכור שרוצה להפסיק לעשן, אבל משכנע את עצמו שהעישון טוב לו. הוא יודע שהוא הורג את עצמו, שהוא הופך את עצמו לחלש ולתלותי, אבל הוא לא מוכן לעשות את הצעד המתבקש ופשוט להפסיק.
דרושים אומץ ונחישות כדי לצאת מאזור הנוחות. לעצור את הסיסטם פירושו לעצור את כל מה שאנחנו עושים, כיחידים וכחברה שממשיך להזין את האנוכיות של עצמנו ושל החברה. ברמה האישית זה יכול להתבטא למשל בהפחתה של אכילת בשר. אכילת בשר, מעבר לדיון המוסרי שיש סביבה, היא אחד הגורמים המשמעותיים בהרס האקולוגי ושינויי אקלים, וגם אחת הדרכים הלא יעילות לגידול וצריכת מזון, שיוצרת ומטפחת רעב עולמי (כמות החלבון הצמחי שהיה הולך לתזונה של אנשים, קטן פי 10-20 ברגע שמומר להזנת פרות). אם מבינים את זה אז נותרת השאלה מה אני מוכן לעשות עבור זה. אם אני אמשיך לאכול בשר כאוות נפשי, כי "זה עושה לי טוב" או האם אני מוכן להשתנות ובכך גם לשנות?
אכילת בשר זו דוגמא אחת, אבל כמעט כל מה שאנחנו עושים מזין את הסיסטם שיצרנו -
עבודה במשהו שאנחנו לא אוהבים רק כדי שתהיה לי משכורת טובה ונוחה.
צריכה של מוצרים שאני לא יודע מהיכן הגיעו, מי נוצל כדי לייצר אותם, ואיזה נזק סביבתי היה כרוך בכך.
צריכה מרשתות גדולות כדי לחסוך כמה שקלים למרות שהן שייכות לטייקונים ומנצלות את העובדים.
נסיעה בכלי רכב חדש וגדול ונוח, אך גם זולל דלק ומזהם.
הדוגמאות הן רבות, וחשוב להבין שאנחנו הסיסטם. אנחנו המערכת. ויש לנו את האפשרות לשנות את זה. אם נהיה מוכנים להשתנות. ברגע שנכריז ביחד, שאנחנו רוצים ליצור פה חברה אוהבת יותר, שאנחנו מעיזים לחלום על השינוי, בלי שיבטיחו לנו משכורת טובה יותר או חופשות בחו"ל, להפך, להבין שאנחנו יכולים לוותר על הרבה דברים, למען חלום גדול יותר, למען מציאות טובה יותר, עבור כולם, אז באמת יתחיל לקרות פה שינוי. אז יעלו הפתרונות לכל אותם בעיות פרטניות שאנחנו מתעסקים בהן - חינוך וממשל וכלכלה וסביבה.
הפוסט הזה הוא לא תיאורטי הוא קורא לפעולה.
ב-21.9 אלפי אנשים בארץ, ועוד עשרות אלפי אנשים בעולם עומדים לצאת ביחד לרחובות, אבל עם קריאה שונה ממה שקראנו בעבר. אנחנו נצא בקריאה לשינוי אמיתי:
ככה אי אפשר להמשיך, אנחנו דורסים אחד את השני, ואנחנו רוצים שינוי, ואנחנו מוכנים להשתנות.
אנחנו מוכנים להפסיק להזין את המערכת, אנחנו מוכנים להתאחד, להושיט יד אל האחר, לוותר.
אנחנו מעיזים לחלום בגדול, על עולם טוב יותר. ביחד אנחנו יכולים ליצור פה שינוי, וזה תלוי רק בנו.
האם ליבך שומע את הקריאה?
הגענו לשלב הזה שהשיח של מחאה כבר אינו מדבר על מה שאנחנו רוצים. הבעיות בחברה שלנו, הנסיון להתמקד במאבקים שונים ונפרדים, אינו יכול ליצור את השינוי שאנחנו כה מייחלים לו. כדי ליצור שינוי אמיתי עלינו להבין שהכל קשור ועלינו לחלום בגדול.
מה זה אומר הכל קשור? איך הכל קשור ואיך זה עוזר לנו לפתור את זה. ובכן יש סרטון שנקרא התנועה הגדולה בעולם. בסרטון מתוארת תנועה עצומה של יוזמות וארגונים מכל העולם שפועלים למען צדק חברתי וסביבתי, למען חינוך ורווחה, זכויות אדם ובעלי חיים. מדובר על מאות אלפי ארגונים ויוזמות בעולם שביחד יוצרים את התנועה הגדולה בעולם.
כיום התנועה הזו, הרשת הזו של ארגונים עוד לא הבינה שהיא רשת. אבל זה כבר די ברור לנו שכמו בטבע, שבו לכל מין וזן יש תפקיד במערכת האקולוגית, כך גם לכל ארגון ויוזמה יש תפקיד חשוב, ולכל אחד ואחד מאיתנו.
הכל קשור.
לא יכול להיות צדק חברתי בלי שלום - צדק חברתי לקבוצה אחת של אנשים הוא לא צדק חברתי, הוא אשליה.
לא יכול להיות שלום בלי שיהיו זכויות אדם לכולם - שלום שבו אנשים חסרי חופש תנועה וחופש ביטוי הוא אשליה.
לא יהיו זכויות אדם כל עוד אין צדק סביבתי - זכויות אדם כאשר האוויר המים והאדמה מזוהמים זו אשליה.
לא יהיה צדק סביבתי כל עוד אין זכויות לבעלי החיים - התחשבות בסביבה בלי התייחסות להתאכזרות לבע"ח זו אשליה.
לא יהיו זכויות לבע"ח כל עוד אין צדק חברתי - חברה שמטפלת בבעלי החיים אבל לא דואגת לאנשים - זו אשליה.
הכל קשור.
רובנו מבינים שהכל קשור, אבל חושבים שכדי ליצור שינוי עלינו להתמקד בנושא אחד ולשנות אותו, כי אחרת אנחנו מפספסים. אני טוען את ההפך, ברגע שאנחנו מבינים שהכל קשור, שהבעיות שזורות זו בזו, אז גם הפתרון חייב להיות הוליסטי. הפתרון חייב להתעסק בשורש - בערכים שלנו, בתודעה שלנו.
כיום כל המערכות שיצרנו מבוססות על ערכים של אנוכיות, תחרות, פחד, חשדנות. הממשל והכלכלה, החינוך והרווחה, הבטחון והתקשורת. הכל מבוסס על ערכים של הצלחה אישית, השגיות, אינטרסים אישיים או קבוצתיים על חשבון האחר.
השינוי חייב להיות ערכי קודם כל. להבין שעלינו לשנות את דרכינו ולהתחיל לפעול אחד למען האחר, מתוך אכפתיות, ערבות, שותפות.
איך עושים את זה? לשם כך דרושה מהפכה. המהפכה הזו לא מתרחשת בחוץ, היא בתוך כל אחד מאיתנו. המהפכה הזו היא ההבנה שכדי ליצור עולם טוב יותר, קודם כל צריך להעיז לחלום בגדול, להאמין שאפשר לשנות את הכל, שיש לנו את הכח ליצור את השינוי הזה - ביחד.
באיסלנד האנשים התאספו יחדיו, הפילו את הממשל ואת השיטה הכלכלית ויצרו חוקה חדשה - אינטרנטית ומשתפת.
אבל איסלנד לא יכולה לשרוד כאי של שפיות בתוך העולם שלנו. האוויר שהם נושמים, הכלכלה שלהם, תלויים בעולם הגדול, ואם תאגידים ימשיכו לחרב משאבים טבעיים וליצור שינויי אקלים, הם ייפגעו באותה מידה.
ולכן לחלום בגדול מדבר לחלום לא רק על ארץ חדשה, כמו ששר לנו בשנה שעברה שלמה ארצי, אלא ממש לחלום על עולם חדש. להעיז לחלום על עולם חדש, עולם שפועל לפי הערכים שציינתי, זה נראה לאנשים רחוק ובלתי מציאותי, כאשר כל מה שכתוב בעיתון זה המלחמה הקרבה עם איראן, והקיצוצים הקרבים בתקציב המדינה. אבל דווקא המשבר הנוכחי הוא הזדמנות בשביל אנשים להתעורר מהאשליה שככה אפשר להמשיך, ולהיות מוכנים להעיז ולחלום, וגם לפעול וליצור.
וכדי ליצור צריך להיות מוכנים להסתכן. המערכת שיצרנו, הן הפנימית-הערכית, והן החיצונית-החברתית, לא רוצה להשתנות. נוח לה. עם כל הסבל והמשברים, היא לא רוצה להשתנות. זה כמו אדם מכור שרוצה להפסיק לעשן, אבל משכנע את עצמו שהעישון טוב לו. הוא יודע שהוא הורג את עצמו, שהוא הופך את עצמו לחלש ולתלותי, אבל הוא לא מוכן לעשות את הצעד המתבקש ופשוט להפסיק.
דרושים אומץ ונחישות כדי לצאת מאזור הנוחות. לעצור את הסיסטם פירושו לעצור את כל מה שאנחנו עושים, כיחידים וכחברה שממשיך להזין את האנוכיות של עצמנו ושל החברה. ברמה האישית זה יכול להתבטא למשל בהפחתה של אכילת בשר. אכילת בשר, מעבר לדיון המוסרי שיש סביבה, היא אחד הגורמים המשמעותיים בהרס האקולוגי ושינויי אקלים, וגם אחת הדרכים הלא יעילות לגידול וצריכת מזון, שיוצרת ומטפחת רעב עולמי (כמות החלבון הצמחי שהיה הולך לתזונה של אנשים, קטן פי 10-20 ברגע שמומר להזנת פרות). אם מבינים את זה אז נותרת השאלה מה אני מוכן לעשות עבור זה. אם אני אמשיך לאכול בשר כאוות נפשי, כי "זה עושה לי טוב" או האם אני מוכן להשתנות ובכך גם לשנות?
אכילת בשר זו דוגמא אחת, אבל כמעט כל מה שאנחנו עושים מזין את הסיסטם שיצרנו -
עבודה במשהו שאנחנו לא אוהבים רק כדי שתהיה לי משכורת טובה ונוחה.
צריכה של מוצרים שאני לא יודע מהיכן הגיעו, מי נוצל כדי לייצר אותם, ואיזה נזק סביבתי היה כרוך בכך.
צריכה מרשתות גדולות כדי לחסוך כמה שקלים למרות שהן שייכות לטייקונים ומנצלות את העובדים.
נסיעה בכלי רכב חדש וגדול ונוח, אך גם זולל דלק ומזהם.
הדוגמאות הן רבות, וחשוב להבין שאנחנו הסיסטם. אנחנו המערכת. ויש לנו את האפשרות לשנות את זה. אם נהיה מוכנים להשתנות. ברגע שנכריז ביחד, שאנחנו רוצים ליצור פה חברה אוהבת יותר, שאנחנו מעיזים לחלום על השינוי, בלי שיבטיחו לנו משכורת טובה יותר או חופשות בחו"ל, להפך, להבין שאנחנו יכולים לוותר על הרבה דברים, למען חלום גדול יותר, למען מציאות טובה יותר, עבור כולם, אז באמת יתחיל לקרות פה שינוי. אז יעלו הפתרונות לכל אותם בעיות פרטניות שאנחנו מתעסקים בהן - חינוך וממשל וכלכלה וסביבה.
הפוסט הזה הוא לא תיאורטי הוא קורא לפעולה.
ב-21.9 אלפי אנשים בארץ, ועוד עשרות אלפי אנשים בעולם עומדים לצאת ביחד לרחובות, אבל עם קריאה שונה ממה שקראנו בעבר. אנחנו נצא בקריאה לשינוי אמיתי:
ככה אי אפשר להמשיך, אנחנו דורסים אחד את השני, ואנחנו רוצים שינוי, ואנחנו מוכנים להשתנות.
אנחנו מוכנים להפסיק להזין את המערכת, אנחנו מוכנים להתאחד, להושיט יד אל האחר, לוותר.
אנחנו מעיזים לחלום בגדול, על עולם טוב יותר. ביחד אנחנו יכולים ליצור פה שינוי, וזה תלוי רק בנו.
האם ליבך שומע את הקריאה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה