איזון לחצים

כולנו לעתים יוצאים מאיזון.
חלקנו למעשה בקושי מצליחים להגיע לאיזון.
אנו נמצאים במתח כל-כך גדול בין הדאגה להורים/ילדים, הבריאות, המצב הכלכלי, העבודה, המצב הבטחוני, הטירוף בכבישים, מי יזכה בכוכב נולד, שפלא שאנחנו בכלל מצליחים לעבור את היום.

מה שגיליתי שעובד עבורי בדרך-כלל במצבים של לחץ או חרדה זה פשוט לעצור ולנשום. זה עוזר לפחות באותו הרגע.
אבל לעתים דרוש יותר מכך, דרוש איזון לחצים, כלומר פורקן.

איזון לחצים בבריכה

הרבה אנשים הולכים לטיפול פסיכולוגי או טיפול אלטרנטיבי כזה או אחר.
אני אף-פעם לא התחברתי לקונספט הזה של מטפל/מטופל. בעיניי כולנו יכולים להיות גם זה וגם זה.
התפיסה של מישהו שהוא  - בעל מקצוע שלמד הרבה תאוריות, והוציא ציונים ממש טובים, והתנסה עם כל מיני אנשים אחרים, ולכן הוא יכול לעזור לי להיות אדם יותר משהו - נראית לי מעוותת.

לא שאיננו יכולים לעזור זה לזה, להפך, רק באמצעות עזרה זה לזה אנחנו יכולים לשרוד את החיים האלו,
אבל משחק התפקידים שאנשים עוטים על עצמם בתוך התיאטרון הזה שנקרא קליניקה הוא מה שנראה לי מגוחך.

               


אז מה זה כל התסביכים האלו? הדפוסים הללו? למה אנחנו ממשיכים איתם?

אחת משיטות ההעצמה/טיפול/שינוי חברתי שנתקלתי בהן ושינו את חיי נקרא יעוץ הדדי להערכה מחדש.

(אני ממליץ מאוד להיכנס לקישור ולקרוא כדי להבין במה מדובר לפני שממשיכים).

ישנם מספר דברים שאני מאוד אוהב ביעוץ הדדי:

א. הדדיות:
אין מטפל ומטופל, נזקק ומעניק, משלם ומתוגמל.
כמובן שתמיד יש מי שיותר מנוסה ובעל יותר יכולת הקשבה ונתינת תשומת לב (שעליהם מבוסס היעוץ ההדדי ובעיני גם כל טיפול נפשי אחר), אך יכולת זו רק מאפשרת לבעל המתנה הזו לתת יותר ממנה לבן-אדם שמולו.
היועצים (כך נקראים אנשים שלוקחים חלק בשיטה זו) מחלקים ביניהם זמן שווה לכל אחד לדבר.
לעתים נערה בת 18 יכולה לייעץ לגבר בן 60, דבר שלא נראה בקליניקת הטיפולים.

ב. אנחנו מדוכאים כי דיכאו אותנו:
התאוריה שעליה מבוססת שיטת היעוץ, מבוססת על ניתוח ביקורתי של החברה.
כפרטים אנחנו מחולקים לקטגוריות של זהויות - גבר/אשה, דתי/חילוני, צעיר/מבוגר, רווק/בעל משפחה, אשכנזי/מזרחי, שפוי/משוגע, וכו' וכו'.
על כל זהות כזו מולבשות התנהגויות רצויות ובלתי רצויות אשר חריגה מהן גוררת דיכוי מצד פרטים אחרים בחברה:
אשה לא אמורה להפליץ,
 ילד לא אמור להחליט בעצמו אם ללכת לבית הספר או לא,
 גבר שבוכה מפגין חולשה,
נער בן שמונה-עשרה יהודי אמור להתגייס לצבא.
פעמים רבות כשאנו מנסים לחרוג מהתבניות המוכרות האלו מופעל עלינו דיכוי. לעתים בצורה אלימה - מכות, כליאה - ולעתים בצורות יותר מעודנות כמו סימום על ידי פסיכיאטר מוסמך או חרם חברתי.
שיטת היעוץ ההדדי יוצאת מנקודת הנחה שלכולנו יש פוטנציאל אדיר של יצירתיות וחיוניות, שדוכא במשך השנים על ידי דפוסים, וכל מה שחסר לנו כדי לממש את אותו פוטנציאל הוא פורקן.

ג. פורקן:
שיטת היעוץ פועלת במטרה להגיע לפורקן פיזי - בכי, צעקות, רעד, צחוק, פיהוקים, עוויתות. כל אלו הם סוגים של פורקן גופני שחיוני לנו כבני אדם במטרה לשמור על איזון פנימי וכדי לאפשר לנו לממש את הפוטנציאל הגלום בנו.
ילדים יודעים לפרוק מצוין - הם בוכים, צועקים, צוחקים ונוגעים.
אנחנו כמבוגרים שחוו מצוקות רבות נזהרים ונמנעים מלפרוק בפומבי.
למעשה, כך טוענת שיטת היעוץ, אם רק נבכה יותר, ונצחק יותר, העולם ישתנה בלי הכר.
הנה כמה ילדים שמזכירים לנו איך לעשות זאת:

          

הסיבה שהחלטתי לכתוב על כל זה היא כי אתמול קרה לי משהו שלא קרה לי הרבה זמן,
במהלך ארוחת ערב עם אנשים אהובים, ושיחה על אורח החיים שלי ועל מה אני עושה בעצם בחיים הללו, עלה פתאום מחנק בגרוני, ודמעות בעיניי. פתאום התחלתי לבכות, ככה בלי התראה מוקדמת, פשוט זה קרה.

פעם הייתי נלחץ מסיטואציה כזו. הייתי מרגיש נבוך ומטופש. הייתי מסתגר בחדרי עד שזה יעבור ומסרב להמשיך לדבר על הנושא שמא בטעות אני שוב יתחיל לבכות.

היום, אחרי שעברתי סדנאות של יעוץ הדדי, וגם כמה תובנות עם עצמי, אני מברך על הרגעים הללו,
על האותנטיות האנושית שפורצת מתוכי בלי תכנון, בהפתעה גמורה. אני מבין שזו אחת המתנות הגדולות שלי.

אז כאשר הרגשתי את הבכי והמחנק מפעפעים ממני, פשוט נתתי לזה להיות, לקחתי כמה נשימות, הזלתי כמה דמעות, והמשכתי את השיחה.
ההרגשה אחרי הבכי הקצר היתה הרבה יותר טובה.
וזה הזכיר לי, כמה חשוב להיות נאמנים לעצמנו, לרגשות שלנו,
וכמה חשוב להיות מסוגלים לפרוק - לבכות, לצחוק, לצעוק, כדי להשאר בריאים בנפשנו.

אז בפעם הבאה שאני מרגיש מדוכדך,
אני אזכיר לעצמי לפנות לחבר, יכול להיות אחד שהתנסה ביעוץ, יכול להיות סתם מישהו שיכול לתת לי תשומת לב,
ואולי פשוט ללכת לים או לאיזה פינת טבע שתמיד יכולה להכיל את כל מה שיש לי להוציא,
ופשוט לפרוק את כל מה שיש לי.

כולנו יכולים להרגיש שמחים ועצובים ומשתוקקים ומפוחדים,
כולנו יכולים להיות מאוזנים,
אם נפרוק...