הרשת הסמויה מן העין

מכירים את התחושה הזו של אחרי אירוע כמו חתונה או טיול בטבע, שצריך לנוח ולהסתגל בחזרה לחיים?
התחושה של אחרי שבת או חג, שהנה חוזרים לימי החול ה"רגילים"?
התחושה של אחרי פסטיבל של כמה ימים של מוזיקה וריקודים וסדנאות ואנשים, שאתה שואל את עצמך, למה אי אפשר שככה נחיה כל החיים?

                    

התחושה הזו שאני חווה אחרי אירועים כאלו,
כפי שאני מבין אותה כיום,
היא תחושת המעבר בין מציאויות מקבילות שמתקיימות בו-זמנית בחיים שלנו.
בזמן שמישהו אחד יושב במשרד, מישהו אחר נמצא בחוף הים,
בזמן שמישהי שוכבת במיטה בבית חולים, מישהי אחרת נמצאת במטוס בדרך להרפתקת חיים.
כל אחד מאיתנו חווה מציאות משלו במהלך היום, והמעבר בין המציאויות האלו הוא לפעמים חד, וסוחט הרבה אנרגיה.

אני שם לב לכך הרבה בעבודתי כשליח לאורך השנים, על אופניים וגם על קטנוע,
בכל בניין שאני מגיע אליו, בכל משרד שאני נכנס אליו,
מתרחש משהו, ישנה אווירה מסוימת,
ישנו עולם שלם ושונה מהעולם הקודם שהייתי בו,
שלעתים נראה כחלק ממערכת אחת גדולה, ולפעמים נראה מנותק לגמרי זה מזה.

כמו טיפות שהן דומות אך גם שונות, שביחד מרכיבות אוקיינוס אחד גדול.
כמו האור שלעתים נע בצורה של גלים, ולעתים מתנהג כמו חלקיקים נפרדים.

בו-זמנית, לעתים גלים ולעתים חלקיקים

ככל שהזמן עובר אני יותר ויותר נמצא באירועים משמחים ומעורב בעשייה שאני מתחבר אליה,
וכך גדל הטשטוש בין ה'עבודה' לבילויים' בין ה'פסטיבל' לבין ה'חיים'.

אז מה עשיתי השבוע?

.ביום ראשון (בולבוס) הייתי בחוות אדמאמא כדי לדבר על מסע האופניים הגדול שאליו אני הולך לצאת בקרוב.

ביום שני (בולבוס) עבדתי בבודהה בורגר - נוסע על אופניים ומביא אוכל טבעוני ומזין לאנשים שלא מעוניינים שייצור האוכל שלהם יבוא במחיר של התעללות בבעלי חיים.
ביום שלישי (בולבוס) הייתי במפגש קהילה ראשון בפלא, ופגשתי חברים ותיקים וחדשים.
ביום רביעי (בולבוס) שוב עבדתי בבודהה בורגר, ובערב נסעתי לפרדס-חנה כדי לפגוש קבוצה של פעילים (ובעיקר פעילות) חברתיים, ולדבר איתן על בנק הזמן שאני עוזר להקים.
ביום חמישי ושישי (בולבוס) הייתי בים, ביומולדת של חברה בחוף הבונים. הייתי בכח החלוץ שהקים את הציליה ונאבק ברוח, עד שהיה לנו מחנה לתפארת שיכל לארח את כל המשפחות שהגיעו לשישי-שבת.
ביום שבת  (פשטידה של בולבוס) הייתי ביומולדת אחר, יומולדת של פעיל שלום ותיק, דיויד, שארגן מפגש חברים, ישראלים ופלסטינים, אנשים מדהימים שהיתה לי זכות לפגוש כמו סמי עוואד, גרשון בסקין ואיבתיסאם מחמיד.  נפגשנו באקו-מי שליד יריחו, ובערב נשארנו למעגל שירה מסביב למדורה בעברית, ערבית, אנגלית ופרסית.

כל מקום כזה, כל אירוע כזה, משאיר עלי חותם.
בכל יום יצרתי קשרים חדשים עם אנשים בעלי עניין משותף - ליצור עולם חופשי יותר וטוב יותר עבור כולם.


מרחבים אוטונומיים זמניים  T.A.Z. - Temporary Autonomy Zone 

כל אירוע כזה, כל פסטיבל, כל מרחב, הוא אוטונומי וזמני.

אוטונומי -  כלומר עצמאי, בעל חוקים משלו, אווירה שנוצרת על ידי המשתתפים.
ככל שהמרחב יותר מכיל ומאפשר, כך המציאות שנוצרת בתוכו יכולה להיות יותר עשירה מגוונת ובלתי צפויה.
ככל שהמרחב נשלט, כך המציאות תהיה שגרתית צפויה ו'רגילה'.

זמני - למרות שאנו רגילים לראות דברים כקבועים, ממוסדים, למעשה כל מרחב, גם אם הוא קיים אלפי שנים, הוא זמני.
לעתים זה ברור לנו שהוא זמני, כמו בפסטיבל או חתונה, אבל גם המקומות הכי אנכרוניסטים, כמו משרדי ממשלה הם זמניים.

אז מה זה אומר שיש לנו מרחב אוטונומי זמני?
זה אומר שבכל מקום, ובכל זמן אנחנו יכולים ליצור את המציאות שלנו לפי מה שכבר קיים במקום.
זה אומר גם שהחוקים שקיימים מחוץ למרחב, לא בהכרח מתקיימים בתוכו.

אם לדוגמא במרחב העירוני אנחנו חיים במידה רבה בכלכלת שוק כאשר הכל נסחר תמורת כסף,
אז במרחב האוטונומי הזמני אפשר לשנות זאת, להחליט שחולקים הכל.

אם באירועים משפחתיים או תרבותיים אנחנו מארחים או אורחים, מארגנים או קהל,
במרחב האוטונומי אנחנו יכולים להחליט שכולם משתתפים, כולם גם וגם, אורחים ומארחים, נותנים ומקבלים.

השינוי הזה בחוקי המשחק הוא שיוצר את המציאות,
כל מה שצריך זה לאפשר אותו.
איך יוצרים מרחב מאפשר?

לא יודע בדיוק, אבל מוזיקה, משחקים, תחפושות, אוכל, לפעמים גם סמים,
שתחומים באזור מסוים,
יחד עם כמה מבוגרים אחראיים,
בדרך כלל יעשו את העבודה :)

הרשת הבלתי נראית

בפיזיקת הקוואנטים, עד כמה שאני מבין אותה, חוקרים את החלקיקים הקטנים ביותר,
החלקיקים האלה מופיעים ונעלמים במהירות כל-כך גבוהה שלעתים נראה שהם נמצאים ביותר ממקום אחד בו-זמנית.
בספר בעל השם T.A.Z מדבר הסופר 'חכים ביי', על רשתות של מרחבים אוטונומיים שמופיעים ונעלמים.

ישנם שני סוגי רשתות - הרשת הקבועה, השלטת,  שמורכבת מהרשתות שכולנו מכירים ותלויים בהם -
רשת החשמל, רשת הכבישים, רשתות התקשורת, רשת החינוך, רשת הבנקאות, רשת הבירוקרטיה.
לרשת הזו הוא קורא באנגלית - NET

הרשת השנייה היא רשת הרבה יותר עדינה, הרבה יותר חמקמקה.
זו הרשת של המרחבים האוטונומיים. זו הרשת שלא תשמעו עליה בחדשות.
הרשת הזו יותר דומה לרשת של קורי עכביש.
היא נתווית במהירות ומתפרקת בקלות, רק כדי להבנות מחדש במקום אחר.
לרשת הזו קורא 'חכים ביי' מרקם, או באנגלית - WEB.

רשת תיל מפרידה (NET) ורשת קורים מחברת (WEB)

אני קורא לרשת הזו - רשת האהבה.
כל הפסטיבלים, כל הסדנאות, כל ההפגנות, כל הטקסים, וכל הכנסים,
כל מה שהוא אלטרנטיבי, כל מה שהוא אינדי, כל מה שהוא אקטיביסטי, יוצרים ביחד את הרשת הזו.
היא מופיעה ונעלמת, לעתים היא מפרקת את הרשת הקיימת, לפעמים היא מייתרת אותה עד שזו פשוט מתמוססת, ולפעמים היא מכסה אותה כמו צמח מטפס.

זה לא פשוט.
הרשת השולטת - ה-NET  - היא חזקה ומתואמת, יש לה שלוחות בכל רחבי תבל ובכל מימדי הקיום האנושי,
אך היא לא מספיק רגישה ומתוחכמת כדי להתמודד עם הרשת  הקוואנטית של ה-WEB.

רשת ה-WEB, מופיעה ונעלמת.
לכולנו יש גישה אליה. לכולנו יש חלק בה.
אנחנו יכולים ליצור עוד ועוד מרחבים אוטונומיים, עד שנגיע למצב שבו רובינו חיים במרחבים כאלו.

זה תרגיל שכדאי לעשות -
לשים לב מתי אנחנו ברשת השולטת ומתי אנחנו ברשת הסמויה.
מתי אנחנו יוצרים ומשתתפים במרחב שאנחנו נמצאים בו,
ומתי אנחנו אסירים שמשחקים במשחק שלא אנחנו קבענו.

אנחנו יכולים לבחור באיזה רשת להיות,
אנחנו יכולים ליצור את המרחב שלנו,
ביחד, אנחנו יכולים ליצור מציאות שונה לגמרי מזו שאנו חיים בה היום.

אם נרצה...